הי אודי

לא יודעת למה, אבל קשה לי עם עצם זה שבטיפול מותר הכל. מותר לומר מה שרוצים מותר להתנהג איך שרוצים (עד גבול מסוים כמובן). מתר הכל. ובחוץ? לא. אי אפשר לומר ולעשות מה שרוצים. ואני לא מבינה למה? איך אפשר עם כזה פער. קשה לי לראות את ההקבלה בין מה שקורה בטיפול לבין מה שקורה בחוץ. הכל כ"כ שונה לי וזר לי. מה שאני חווה בטיפול לא זכור לי ממשהו מהחיים שלי. אני מרגישה שני אנשים שונים. זו של הטיפול וזו של הבחוץ. מה זה? למה זה ככה? זה הגיוני?