אודי

האם לתפיסת מטפל תמיד צודק ומטופל טועה? האם לכל דבר יש 'תיקון'? ואולי לפעמים חוסר רגישות של מטפלים הוא כן כזה ש'עובר את הגבול' בעצמו? כי לא רק המטופלים עוברים גבולות ומטפלים כמו שוטרי גבולות. לפעמים היוצרות מתהפכים. מטפלים הרי שומרים סטטוס קוו. לפעמים הסטטוס קוו בעייתי. זה כמובן תלוי מאיפה הגעת כדי שאפשר יהיה לחוות את זה. אתה לא חושב אודי? פסיכולוגים לא מספיק מגדילים ראש בעניין הזה לדעתי. אם הייתי מקשיבה למטפלים שלי הייתי עובדת עכשיו במפעל ייצור משרה מלאה. חיים בכלוב. מזל שלא הקשבתי להם ומרדתי.

הי מימה, חפצתי שוב לומר כמה דברים משלי - איני יודעת על מטפלים באופן כללי וגורף, אך אוכל לומר מה שאני יודעת מעולם הטיפולים שלי. קרה, ולא פעם, שהמטפל הציע פרשנות, הציע, לא קבע, ואני הצעתי פרשנות לצד שונה, שנראתה לי מדויקת יותר, והסכמנו על זה. וקרה גם שטעיתי ובגדול. כפי שכתבתי פעם, צריך להיזהר לפעמים ולחשוד בתחושות של כל יכולות ובטחון מוחלט. אני חושבת גם, שלעתים הגבול שניצב אל מול הצד החושב-כל-יכול שלנו עשוי להחוות כחוסר רגישות. בכל אופן, קרה שראיתי בעולמי באופן מאד חזק כיוון מסוים והתעקשתי עליו, ואילו בעיניי המטפל הוצע כיוון אחר, מנוגד מאד. ניסיתי להתווכח אתו, אבל נוכחתי לדעת, אחרי תקופה, לעתים ארוכה מאד, שבדרך כלל במקרים כאלה הכיוון שלו מתאים יותר למה שקורה בפועל, וכי הכיוון שלי מתאים יותר לדמיון שלי. היו רגעים בהם לא יכולתי לראות מאום ממה שהמטפל מציע אבל ידעתי לומר לעצמי שלמדתי כבר שהוא מקצוען ושכנראה שווה להקשיב לו. לדעתי, גם פחות נכון לומר כי באופן טוטאלי יש לכל דבר 'תיקון'. אני יודעת שאצלי יש אזורים נוקשים שגם אחרי העבודה הקשה שלנו נותרו עקשנים שכאלה. בקיצור - הישגים חלקיים. ואנ'לא רואה עבודה במפעל ייצור כדבר רע כל-כך בכלל. סוריקטה

צודקים. ומתקשה להאמין שיהיה מטפל שיעיד על עצמו שלא טועה אף פעם.

צניעות... סוריקטה

להציג עצמם כסמכות עם הכשרה וידיעה.. אז למה? זה כאילו קודם יוצרים אשליה ואחכ מנפצים אותה