הזדהות כפויה?
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי, איך אני יכולה לגמרי לא להזדהות עם ההגדרה של 'נכות' שכאילו יש לי עכשיו עקב ההכרה בביטוח לאומי ולחזור/להמשיך לתפוס את עצמי כבחורה צעירה עם המון פוטנציאל בריא שהכל עוד פתוח לפניה? אני רוצה להרגיש ולתפוס את עצמי כ'תקינה' בריאה נפשית ומוצלחת ולא 'נכה' ולא כלום. נוח להנות מהתמיכה הכלכלית שזה נותן אבל לגמרי לא להזדהות עם ההגדרה של נחשלות הזאת. איך מנטאלית אני יכולה להפריד בין הדברים? לא נוח לי שהכרטיס ביקור שלי מבחינת זהות קיבל את ההגדרה המסריחה הזאת. זה מפריע. זה מפריע מבחינת המגעים עם עולם. איך אני אמורה להציג את עצמי עכשיו בקשרים חדשים? שונאת את ההרגשה שיש דברים להסתיר, פגמים וכתמים 'ברזומה' ההתפתחותי. ועוד הגדרה נוראית כמו 'נכות' שזה פאטליסטי כזה... זה בולשיט! אין לי נכות. יש לי קושי. וקושי שאני מוכנה להתאמץ כדי להתגבר עליו! אז מה עושים עם ההגדרה הזאת, איך להתייחס לזה? יש לך טיפ? האם אפשר לנתק ולא להזדהות עם זה? וגם יש לי בעיה עם תחושה של הסתרה, צורך להיות אמיתית. לא להסתיר. אבל זה לא משהו שנוח לספר לאנשים ....... אוף. יש לך טיפ? לך בטח אין בעיה כזאת והיא לא מוכרת לך כי מה הבעיה לומר "אני אודי ואני פסיכולוג קליני בכיר" בטח אתה מאוד גאה בזה. תחשוב איך אני מרגישה :/ זאת אחת הסיבות שמאוד קשה לי לפגוש אנשים חדשים או בכלל. אני מרגישה בושה ו'פאדיחה' בקיום שלי. בהיסטורית החיים המפגרת שלי שהיית מלאה טמטום שלא באשמתי, רק כי לא קיבלתי הכוונה נכונה מבית וגדלתי בתנאי הזנחה רגשית קיצונית. תן טיפ איך לא לוותר אודי. אני צריכה להצליח להבנות לעצמי הזדהויות מטיבות מחדש ולשקם רמות תפקוד. 'זהותית' אין לי כרטיס ביקור נורמלי כרגע. כי מי אני? אני 'קשיים שהיו' וההכרה הזאת.. מה זה משנה מה ניסיתי פעם ללמוד או לעשות אם הדברים לא נשאו פרי ומרגישים לא ממש רלוונטים יותר? נקטע לי הכל פתאום. ותן טיפ איך לשכוח את הטיפול הדפוק ההוא. חבל שחוויות טיפוליות נחרטות בזכרון ככה.. במקום שיהדהדו בי דברים טובים... לפחות אני רואה 'מציאות' עכשיו :/ אוף. אוף!! נמאס - אני רוצה להתנועע בחופשיות מלאה בעולם! איך עושים את זה??
את יודעת, מימה, אני רואה את עצמי כהרבה יותר נכה ממך, אולי הכי נכה בפורום הזה, ואין לי נכות רשמית... ואולי הנכות שלי מתבטאת גם בקושי שלי לבקש אותה, או להאמין שבכלל אשכנע מישהו שמשהו מאד לא בסדר... סוריקטה
נכות. זה מה שיש לי, אז מה????????????????
הי מימה, אלו רק מילים. לא "יוצרים הזדהויות" מכתיבה, אלא מקשרים בין אישיים. אחת הבעיות שלך זה הנסיון לפצל: טוב ורע מוחלטים, קודם ועכשיו, לזכור ולשכוח. הכיוון צריך להיות רצף, ולא קיטועים. הדרך להגיע לזה "באמת" היא ארוכה מאוד, וכנראה שרק לקראת סופה תוכלי לקבל באמת את מי שאת (בלי הגדרות ה"מפגרת", "טמטום" וכו'). אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
