מלחמה

אני מרגישה מצע למלחמת העולם השלישית. כאב, הרג, שנאה, הרס, אשמה. אני לא יודעת מה אני עושה. נזק, כנראה. (ושוב צורך לומר שלא לדאוג, על הקיום הגופני הזה שומרת. רק הקיום הרגשי נקרע, נשרף ומתכלה.) מחכה לכוחות האו"ם. נעמה.

על גבולות, זכות להגדרה עצמית ורודן רשע שמשליט את שלטונו. לא ברור לי לגמרי מי הצדדים בה, רק ששניהם בתוכי. ושזה מעייף. נעמה.

הי נעמה יקרה, בהמשך לעץ קודם ארשום כאן, אם זה בסדר, כי יותר קרוב. תודה שהבהרת ואני מתנצלת שדאגתי אולי באופן מוגזם ופחות מותאם. כנראה הרחקתי לכת במחשבות וזה אולי הבהיל או הרגיז. ראיתי מילים כמו אובדן, גם חשבתי אי-דאגה-עצמית ברמה מציאותית עמוקה. משהו אנוש. סורי. כנראה הכנסתי פנימה יותר מידי מעולמי המוכר. ונעמה, אני על הקשת, יש בי חלקים כאלה, אני יודעת שההתפרעות כרוכה בסבל בל יתואר לעתים בגלל מגע שהוא עם העולם החיצון. מעניין שיכולת למלא את התפקיד שמלאת ובצדו הקושי עם חיבוקים שאת מתארת. איתך, סוריקטה

(אני מהטלפון, אז זה בטח לא ישתרשר יפה והוא ישלים למילים הזויות בלי שאשים לב...) כמו בהכל, עולמות של שני האנשים באינטרקציה משתלבים. הדאגה וההיכרות שלך מעולמך והפחד שלי מדאגה מאידך (כי הדבר הכי איום הוא שיראו שמשהו לא בסדר. שיקחו ממני את מה שיש לי כדי להירגע). אז נלחצנו שתינו מכיונים שונים, אבל זה בסדר. שרדנו יפה. ;) אכן ברגישותך עלית על משהו. לא היה לי קל עם ההולדינג בהתחלה בכלל. למזלי זה היה תקף רק לילדה אחת שעבדתי איתה, אבל היה לי מאוד קשה להתחיל. עד שראיתי שדווקא המגע העמוק שנותן מסגרת הוא שהקל עליה. היא אפילו ביקשה פעם אחיזה מעצמה. לחיבוק סתם הסברתי לילדים שעבדתי איתם שגם אם יש מטפלים שתמיד רוצים חיבוק, את נעמה צריך תמיד לשאול. ונראה לי שמרביתם הבינו אותי היטב, גם אם התקשו ליישם, כמי שמכירים מקרוב את חוסר הויסות החושי. התעורר בי געגוע לפתע לקבלה הזו של השוני מצד מי שחווה את הכאב שהדחייה ממנו מעוררת... תודה לך יקירה, נעמה.

היי נעמה, נראה לי יכולה להבין את 'הסרט הפנימי' הזה שחש חורבן. המטאפורות של שרפות זה משהו שמרגישה בעצמי לפעמים.. הלוואי ועולם הדימויים הפנימי שלך ילבש צורות גם של שלום וצמיחות, ולא רק מלחמות והרס