.

הי. רע לי ממש.. יש לי תחושה מוזרה, שאיני יודעת לתאר. פחד? או שזה יאוש? לא יודעת מה, וזה רק מלחיץ אותי. מרגישה שלעולם לא יהיה אחרת.. כאילו שיש איזה מין חוק עליון כזה שככה הם הדברים. הכל נהיה גרוע יותר. ממש רע לי.. וזה לא פסימיות, אלא מציאותיות. אני מכירה כבר את חיי.. יודעת איך הם מתנהלים. גם בטיפול.. לא יודעת מה קרה פתאום. הכל נהיה יותר קשה. קשה לי להיות שם, זה בלתי אפשרי. אולי התפתחה אצלי אובססיביות לטיפול? כל כך זקוקה לה.. ומצד שני לא מסוגלת להאמין. אני יכולה לחזור מטיפול בהרגשה רעה יותר מאיך שהגעתי, עם מחנק ובאפיסת כוחות. מה קורה לי? אני משתגעת? זה נורמלי?? אני מפחדת! כבר שמעתי שאם הטיפול יוצר כאלה רגשות עוצמתיים זה אולי סימן לאיזשהי תזוזה ושצריך להשאר, אולם נראה לי שזה עובר כל גבול.. אולי זה כבר לא נורמלי? אני מרגישה מוזר.. ולא מוזר טוב. נראה לי שאני באמת משתגעת.. אין לי כוח כבר. ושלחתי תגובה לבמבי למטה בהודעה שלי, היא לא הגיעה? תודה

לגבי הטיפול, נראה לי שמה שקורה בטיפול שלך הוא בסדר. נכון שזה קשה להרגיש ככה. אבל זה מה שקורה לך עכשיו וזה בסדר. אל תעזבי, תישארי ותמשיכי. לאט לאט מקווה שתצליחי לראות התקדמות והקלה. בהצלחה!

כן.. זה 'נורמלי' מבחינת העובדה שטיפול יכול לעורר כאלה תחושות בכאלה עוצמות. תהיי חזקה ו'תשרדי' את זה. אני אישית ברחתי באמצע כי חויתי אימה וזעם שבכלל לא הסבירו לי מלכתחילה מה זה תהליך טיפולי כמו שצריך , לפחות יש לך את המודעות והמקום הזה להעזר גם. עוד יבואו ימים טובים יותר... אני באמת מאמינה בזה.

זאת תקופה והיא תחלוף...נכון שכרגע זה נראה כמעט בלתי אפשרי אבל זה חולף...פעם כתבתי שאני לא יכולה איתה ולא יכולה בלעדיה..היום אני חושבת שטוב לי איתה ואולי בעתיד יהיה טוב גם בלעדיה :) (כמה תובנות ביום אחד...גאה בעצמי :)) הטיפול גובה מאיתנו מחיר, אין ספק אבל זה סימן שהוא עובד...

אוף.. כתבתי הודעה ונראה לי שלא נשלחה.. אז אני כותבת שוב. לא יודעת איך זה יכול להיות נורמלי.. מה הדבר הזה ללכת לטיפול ולהרגיש יותר רע. זה כאילו שאין לי חיים בלי הטיפול - זה לא נשמע נורמלי כל כך (וזה די ככה למען האמת). גם די בטוחה שלא יהיה טוב לעולם. אולי תהיה רגיעה קלה, אבל אחריה אחזור להרגיש אותו דבר. אם אני כלום, אני כלום וככה זה. בכל מקרה, ממש תודה..