עץ נטעתי

הי, מישהו מוכן להיות לידי עכשיו קצת במשבר שלי, גם כשאיני יכולה לזוז כל-כך? כתבתי לרופא הנפש, וחמוד, הוא ענה לי. אני כבר לא באה בקביעות לשיחות טיפוליות, אבל מבינה שאוכל לבחור להיפגש איתו מעת לעת, מתישהו, אם ארצה. מי בא להיות פה קצת? סוריקטה

בדיוק גם מילים נגמרו לי (גם לך ולמיכל, למרות שרציתי), אבל מפחיד לבד. לא יודעת כמה אני מועילה, אבל אולי נשען על הגזע יחד. נמולל דשא. ניסיתי לכתוב גם משהו אופטימי, אבל נעלמתי מידי מכדי להצליח. מצליחה לדמיין רק עצים שבורים ומתים. סליחה אם רק הורדתי למטה, חייבת להגיד שכן רצויה לי חברתך ליד גזע עץ. נעמה.

שככה באתי והרסתי את העץ... לא התכוונתי להרע. רציתי להיות, והצלחתי רק ככה, בלי לאמץ את המנטרה "אם אין לך משהו טוב לומר, תשתקי". תוכלי לסלוח...? נעמה.

סוריקטה יקרה, פה לעולם אינך לבדך :), פתאום ראיתי שאודי ענה לך ראשון :) עוד יותר טוב... איתך, מיכל

סוריקה !!.. מתוקה שכמותך !! את שומעת איזו כותרת בחרת לפתיחת ההודעה ? איזו תקווה !!! נטעת פה עכשיו עץ..נכון את כרגע במשבר..את גם לא יכולה כ"כ לזוז.. אבל..הצלחת לטעת פה עץ.. למרות שאת לא כ"כ יכולה לזוז,הצלחת להקיש על המקלדת..הצלחת גם שלא להסתתר בין ענפים רבים של עצים שנטעו אחרים..הצלחת לטעת עץ בראש מורם..ולא זו בלבד.. גם הצלחת לבקש עזרה..הצלחת לבקש שיבואו להיות איתך :) אז, ראשית ש-א-פ-ו !!! ממש שמחה לקרוא את ההודעה שלך !! גם בשבילך וגם בשבילי.. בשבילך- על הצעדים הענקיים .. בשבילי-על הכייף שמרגיש לי להיות איתך בעץ שלך.. תודה על ההזמנה :))) רוצה גם לענות לשאלתך ששאלת בעץ ההוא שפתחתי למטה.. ודאי שהיצירתיות שלך נראית. בגדול !!! את אמן ענק !!! אמן הנפש.. קראתי את תגובתך אלי ..זו עם המורכבות של היצירה,יצירתיות,יצריות,קיפאון,סירוס,מוות..נו ההודעה היא שלא הבנתי את תגובתו של אודי..יודעת למה אני מתכוונת ? אז תגובתך עוררה אצלי מיידית את הרצון להצביע על ההודעה ולצעוק: זה !!!זה !!!! בדיוק !!!!! הרגשתי, כאילו את אוספת פנינה מפה, פנינה משם, אוספת עוד ועוד פנינים ומגישה לי מחרוזת יפיפיה !!! סוריקטה, את אמן ענק! את אמן הנפש !!! את יודעת ? את הרי יודעת שאני מאוד מאוד מאוד קשורה לאמא צביה. מאוד !! אבל לפעמים כאילו בא לי שהיא תלמד קצת גם ממך.. תביני,לא רוצה לומר חלילה משהו נגד אמא צביה..היא באמת מאוד טובה.. אבל.. לא יודעת אם למדת פסיכולוגיה קלינית, אני גם לא יודעת אם את פסיכואנליטיקאית.. אבל סוריקטה, את אמן של הנפש !!! יש בך את זה ובענק.. יש בך חכמת הראש, חכמת הלב,חמלה, מקוריות,יצירתיות,מיכל רגיש לכל פעימה .. את מצליחה לראות דרך פריזמה מאוד מיוחדת שלך.. ואת גם הצלחת לטעת עכשיו עץ זקוף !!! :)) לא מובן מאליו..ועוד יכולת להרשות לעצמך לבקש עזרה .. שאפו עלייך.. שלך-במבי.

סוריקה, איכשהו,"האצבעות שלי לחצו" על פורום פגיעה מינית. (כמעט ואינני נכנסת לפורום זה, גם לא להציץ) ואור הנפש משם הביאה סרטון שנוגע.. מבקשת להביא את הקישור: http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=1167&q שלך-במבי.

אקליפטוס / רחל לא אחת ראיתי: הונף הקרדם והורד וננעץ בשאר; מעולל בעפר הוא שרוע דם – זה הנוף המרטיט, הנוהר. השריד היתום מזדקר נוגות מיתר ועירם מכל. ותמיד נדמה: הפעם הזאת לא ישכח העץ, לא ימחל... תפקדנו שוב, אך שנה תנקף – תעמד משתאה, תביט: למרום כאז כמה הנוף, ונוהר כאז, ומרטיט. ניסן, תרפ"ט ועוד - https://www.youtube.com/watch?v=fWMv7RJiIrs איתך, אנימה.

מקווה שקצת יותר טוב. אני רוצה לשבת לידך. את מרגישה את הדשא שלייד העץ, את הדקירות הנעימות? את הלחות של טל הבוקר? בואי נחבק את העץ ביחד...... בואי נהיה שם איתך. איך שאת, כמו שאת. פשוט להיות איתך. אני מרגישה שאת יותר נותנת לנו להתקרב ולגעת. תראי איזה אהדה יש אליך כאן. הילה

הי סוריקטה יקרה.. כבר אמרתי כמה מקום רב שמור לך בליבי.. מה תרצי שנעשה כולנו תחת העץ? רוצה אולי לספר.. שנקשיב ביחד למשבר ולשיתוק? רוצה שנשתוק ביחד. או שנתעקש על חגיגה על לראות את הטוב למרות כל הרע. סמני כיוון... איזה סוג של ביחד נכון לך עכשיו? שלך גלי

לסוריקטה היקרה, שיודעת שגם הכאב זקוק לשורשים, ואת סוד היכולת לצמוח מבפנים החוצה, מתוך גרעינים של יופי וכאב, גם להיעזר במים מיטיבים מן החוץ, אנסה להצטרף גם אני בשקט אל ההתכנסות הגרעינית, השותקת, בתקווה לניצני פריחה, גילת.

תודה לכולכם, כל-כך מחמם את הלב לראות הרבה חברים יחד, כל אחד כמו שהוא. נעמה - זריזה מקדימה, ראשונה מכולן. אני רק יכולה לתאר לעצמי כמה התאמצת בימים כל-כך קשים לך. טוב לי שאת פה עם האמת שלך, אל תסווי. אפשר גם בשקט, ללא מילים, רק למולל קצת דשא, ללטף בעדינות חתולים מתמסרים ויתרה מכך, לקרב ולרכוש את אמונם של אלו החששנים שמנסים לשלוף ציפורניים ולנשוף. אודי - כל-כך מהר הגבת גם אתה. המטפל שלי חסר לי, אתה יודע... הוא מהדמויות הנורמליות היחידות בעולמי. מרגישה שאני צריכה להיחשף לעוד דמויות טובות מהחיים. שיהיה ממי 'להעתיק'. ללמוד. גם ממך. מיכל - רואים בך את השינוי שאט אט תופס לו יותר נפח. לומדת ליהנות, לשמור על עצמך. למצוא גם רוגע לפעמים בתוך החרדות. המון תודה שאת פה. במבי - אלו מילים לבביות ומעצימות כתבת לי. וואו. ואני מסכימה, כי כשבאמת אי אפשר לזוז, אז גם לא נכתבות פה הודעות... ובמציאות גם קצת קצת זזתי אחר-כך. את יודעת, אני מאמינה שמטפלים גם לומדים, בין השאר, מהמטופלים שלהם, ה'ילדים' שלהם: רופא הנפש שלי למד גם ממני, אמא צביה לומדת ממך, אודי לומד ממטופליו, מנסים ליישם גם לבאים, ולומדים גם מהם. הייתי צריכה לקחת אותך כמישהי שממליצה עליי למקומות עבודה. גם המשל של הבמבוק מאד מדבר אליי. אולי הייתי משנה אותו קצת -בעולם שלי הייתי מגדילה קצת את מספר השנים של בניית השורשים, מקטינה קצת את עוצמת החיבור האינטנסיבי לשטח ולאדמה ואת אפשרויות הצמיחה שלי, אבל אולי איכשהו, משהו. אנימה - מזכירה אותו שיר עוצמתי, שירים עוצמתיים, נוגעים. כוחות של צמיחה והתחדשות מתוך שבר, קטימה וגדיעה. כוחה של אהבה ושל ביחד ושל שילוב. כמה תודה לך שאת איתי. הילה - עם כל רגעייך החלשים - אני רואה למעלה ועצוב לי לשמוע - אבל אפשר לשים לב גם לכך שאת יודעת להפליא בכוחותיך, במעשיך, ביכולת להזיז, לדחוף ולקדם. מקווה שאותם כוחות ינצחו. תודה על המילים הרכות. נרגיש את הדשא. נחבק את העץ ביחד. שמרי על עצמך. גלי - מרגש ונעים שיש פנים ותיקות זוכרות. זה המון. וגם שנמצאים יחד. ובתוך הביחד גם כל אחד לעצמו עם ייחודיותו, דמיונותיו. גילת - בעלת התיאורים המרחביים, הנופיים, המדייקים, הקולעים. כיף לקרוא אותך. גם אחרות שהיו כאן פעם ותמכו, גם הן בלבי. חיבוק לכם, סוריקטה

קראתי את תגובתך ו..הרגשתי בליל רגשות.. שאלתי את עצמי אם ההודעה הזו,המושקעת, שכתבת..האם כתבת כי רצית ? ואולי בגלל שהרגשת איזו מחוייבות? הכתיבה הצריכה ממך מאמץ מרובה ? רצית לכתוב ?הרגשת שאת נאלצת לכתוב ? כאילו סוריקטה,האם זה מאיזושהי הוקרה ? אסירות תודה ? לי יש קושי עצום!!! בלבקש מאחרים במציאות...מהמקום שלהרגיש אסירה.. חייבת את החופש הרגשי/נפשי..להרגיש משוחררת ..לא רוצה להרגיש חייבת לאף אחד.. לא רוצה להיות אסירה בכלל,גם לא אסירת תודה.. אבל אני קצת מקנאה באנשים שמרשים לעצמם לבקש..זה בטח מרגיש באיזשהו מקום גם ????משהו נעים ???כייף?? להשען כזה ?? את יודעת סוריקטה, נשארתי עם המילים שכתבת לי לגבי המטפלים שלומדים מאיתנו "הילדים".. פתאום אני שואלת את עצמי..אמא צביה למדה/לומדת ממני משהו ?ואם כן,מה היא לומדת ממני? מתה לדעת..אני יכולה לשאול אותה שאלות כאלו מהיום עד מחר,היא לא עונה לי על שאלות מסוג כזה.. יש לך אולי איזושהי מחשבה לגבי הלמידה של מטפלים מהמטופלים שלהם? ו..סוריקטה, במציאות גם כן זזת קצת אחר כך..(אחרי העץ שנטעת פה)רוצה לשתף ? שלך-במבי. נ.ב לעניין משל הבמבוק..אני חושבת ש 5 השנים הם אולי 5 השנים הראשונות עליהם פרויד מדבר כשנים שמעצבים אותנו ?? אגב,לי,עוצמת החיבור האינטנסיבי לאדמה מתאימה..מדמה את אמא צביה לאמא אדמה..ועוצמת החיבור האינטנסיבי מרגיש ביטחון..