לאביב

תנסי לחשוב בהגיון ולחשוב חיובי... למרות שזה קשה... בסוף מתרגלים ! איזה גיבורה אני אה ? מעניין שאתמול לא יכולתי לחשוב כך ! אגב, מצחיקה, גם את המטפל שלי אני מצחיקה למרות שהוא משתדל מאד להישאר "פרווה" ולא להראות שום תגובה או רגש. והיו מספר פעמים שהוא אף צחק בקול וראיתי שהוא מתאפק אבל היה לו קשה... סתם סיפור... יום אחד באתי לפגישה בדיוק בזמן- לא הקדמתי ולא איחרתי... ואיך שאני מגיעה זה שהיה אצלו בדיוק עמד לצאת.. הסתובבתי וחיכיתי מספר שניות. וכשנכנסתי אמרתי למטפל שלי שזה מקרה גבולי... וזה הצחיק אותו. או למשל, על השולחן בחדר יש המון עטים מכל מיני סוגים וצבעים... יום אחד לא יכולתי להתאפק ושאלתי למה בעצם יש לו כל כך הרבה עטים ? כמובן שהוא ענה לי בשאלה... אבל הייתי חייבת להגיד "מעניין מה פרויד היה אומר על זה" ושוב הוא חייך חיוך רחב. אני נזכרת כשהוא צחק לראשונה הייתי בהלם ושאלתי אותו מה? אתה גם צוחק ? אז הוא ענה "יש לך חוש הומור,את מצחיקה. טוב ,נסחפתי לנוסטלגיה... לא יודעת אפילו למה. בכל אופן אני שמחה שהצלחתי להעלות חיוך על פניכן...

היי אליאן, אני יותר בסדר עכשיו, התקלחתי, שטפתי את הדמעות, ואני מקווה שזה יחזיק מעמד. אבל את יודעת מה ? אני בכלל לא מבינה את טלי, גם אם רצתה כמה ימי חופש מאיתנו, למה לעשות תאונת דרכים בשביל זה ? אי אפשר כבר כמו בן אדם נורמלי להגיד שמתנתקים לכמה ימים ? צריך לעשות לי התקפת לב בדרך ? וחוץ מזה היא רק חזרה עכשיו מחופש... :-) את רואה אני בסדר, אפילו מנסה לעודד אותך ואותי, קבלי שיר - "בוא נפזר את מסך הערפל בוא נעמוד באור ולא בצל עד מתי נמשיך לברוח ולשחק משחקים של כוח מותר לך לבכות לפעמים כשמשהו נשבר בך בפנים ספר לי קצת על רגעי הפחד קל הרבה יותר לפחד ביחד וכשרוחות קרות יסערו בחוץ אשלח לך אש חמה יום אחד אולי תפסיק ללכת בין הצללים בנשמה..." משהו נשבר בי עמוק בפנים בבוקר, בכיתי, אבל לא הייתי לבד, סיפרתי לך, והיה לי קל יותר לפחד ביחד איתך, שלחת לי אש חמה - חיזוקים ועידודים, תודה, את מקסימה, אביב.

אביב, מוזר, אני בשלב כלשהו רציתי לשלוח לך הודעה .למה את מתעלמת מההודעות שלי. לא יודעת, הייתה לי מן תחושה כזו... בכל אופן אם הצלחתי להרגיע אותך ואפילו קצת,אני שמחה. אני לא חושבת שהיא "עשתה בכוונה" הרי אם זה היה כך היא לא הייתה מדברת איתך בטלפון. לא? טוב, זהו בינתיים ותמשיכי להרגיש טוב.