הסחלבים שלי

לפני שנה בעלי קנה לי עציץ סחלבים יפה, סגול, רענן, אהבתי אותו מאוד, ואחרי תקופה כשהפרחים נבלו היה לי עצוב אבל ידעתי שככה זה... השארתי את העציץ כי העלים נשארו ירוקים ויפים, השקתי אותו מידי פעם, אהבתי אותו ודברתי איתו מידי פעם... :-) פתאום היום, אחרי הרבה מאוד זמן פתאום ראיתי שני ענפים קטנים וטריים שמתחילים לצמוח מתוך הענפים הבוגרים, היבשים, הם צמחו הצידה, לכיוון אחר לגמרי מההורים שלהם... וזה ריגש אותי והכאיב ביחד, שמחתי בשביל הענפים הקטנים והאמיצים האלו שמצליחים לצאת מתוך הענפים היבשים אל החיים שלהם, וכאב לי, כי הם צריכים כ"כ להתאמץ, והמצב נראה כ"כ יבש וחסר תקווה, והם צריכים לצמוח כמעט מכלום, וגם חייבים להשאר קשורים לשורשים שלהם כדי לצמוח... ידעתי גם שכדי שהם יצמחו יפה כדאי שאני אכוון ואקשור אותם למקל שמחזיק את הענפים ישר, עשיתי את זה, אבל אני לא שמחה בזה, אני רוצה שהם יצמחו איך שהם רוצים, לאן שהם רוצים ומתי שהם רוצים, שלא יהיו תלויים בשום דבר... וואי, הלוואי שגם אני אצליח...

הי תמי, ככל הנראה, מתן חופש יחד עם הכוונה הוא המיטבי, שהרי לפעמים חופש מוגזם גם הוא לא טוב במיוחד. אם כך, הרעיון של המקל התומך (/טיפול), ומידה מסוימת של תלות נראה לי מוצלח ובריא ולא גורע מהעצמאות, אדרבא. זה מזכיר לי זוג ידידים שלי שעשו מסע ארוך לשם מטרה נעלה בחייהם, וראה ראיתי כיצד הם, הזוג העצמאי הזה, משתמש באנשים אחרים לעזרה, בצורה נבונה כל-כך. מבחינתי זהו שיא העצמאות והערכתי כה רבה להם. סוריקטה