לאות ו...

רציתי לשאול בזהירות אם באמת באמת יכול לקרות שחיים בינוניים של טיפשה במטה קסם יקבלו ערך... למרות כל הנפילות אני קמה, עד לנפילה הנוכחית, שהפעם, מסרבת להתרומם (נמאס כבר,בשביל מה?) אני מוטרדת מכך ושואלת: רעננות וטעם בחיים באמת יכול להיווצר בטיפול? ואיך????????

השיר שלך נגע ללבי.אני גם משוררת.כן יקרה,אחרי האבל המפרך מגיעה נחמה,טעם בחיים וכוח...תזרמי עם הכאב לעצמך האמיתית והמדהימה המסתתרת ביפנים עטופה בהרבה ניירות אפורות ומכאיבות.תזרמי עם הכאב,תורידי את העטיפות המיותרות,הם לא שלך בכלל,תחזירי אותם לאנשים שעטפו אותך בהם.תנסי לחשוב שאת יאלום שצריך ללטש כדי שכולם יראו את הזוהר.שאת בת מלך שהלכה לאיבוד.תנסי לגלות אותה בפנים.כי אם העטיפות האפורות הן היו את הן לא היו מכאיבות לך כל כך.תחזירי אותן לבעליהן.יש לך תפקיד מיוחד בעולם שרק את אחת והיחידה יכולה לעשות.הנסיונות החיים באים להכשיר אותנו לתפקיד המיוחד שלנו.לכל אחת מאתנו יש רק שלא תמיד אנחנו יודעות מה הוא.התשובה היא בתוך הנשמה פנימה...שולחת לך חיבוק ענק וחם וכוח.

מילותיך: יהלום, בת מלך, תפקיד מיוחד החזירו אותי לסמינר. נפלא שיש באינטרנט שיחות של בית יעקב!

בא לי לתת לך במתנה כמה שורות משיר ישן ישן שלי: לא לעזוב עכשיו זה יסתדר בסוף זה ירגע ואז יגיע כוח אפילו שביל ארוך הוא מסתיים בסוף אם לא תמשיכי מעצמך לברוח...