שגרה, חלומות, טיפולים ומה שביניהם

אודי, אני נשאבת חזרה לשגרה המטורפת, נאחזת בכח כדי שלא אפול. לפעמים עוצרת ולא מבינה מה אני עושה פה, מה הדרך והיכן האמת. לתוך בקר מבטיח נאספים שברי חלום במהלך היום לסיפור אכזרי ונואש בו תמיד איני מוצאת את שאני מחפשת ואיני מצליחה. נראה שמשהו מצליח לזוז מעט, ממחשבה רציפה על מוות יש הפוגות לנשימה. ועדין, הצלחתי אולי להתחבר חתאוריה של ויניקוט על האני האמיתי והאני האכזב, ולהבין איך הגעתי ממש אל הסוף. שבוע טוב, מילי