טיפול ממושך

אחותי הקטנה (29) בטיפול שבע שנים אצל פסיכולוג מקסים, אכפתי אשר הצליח בכשרון רב ליצור איתה קשר נפלא ולהציל את חייה ממש. בעבר היא ניסתה להתאבד, וסבלה מהפרעות אכילה על רקע ילדות איומה וטראומטית. היום היא במצב מעולה. לומדת, עובדת ומנהלת מערכת יחסים בריאה ויציבה. אבל היא לא מצליחה להיפרד ולהפסיק את הטיפול הפסיכולוגי. היא ניסתה לפני שנתיים ושוב לפני חצי שנה אבל חלה התדרדרות מהירה במצבה (חזרה להרעיב את עצמה ולהקיא). היא טוענת שהיא זקוקה לפסיכולוג שלה כמו שחולה כרוני זקוק לתרופות שלו לכל החיים. שוחחתי בגלוי איתה וגם עם הפסיכולוג שלה (כמובן שהיא נתנה את הסכמתה לכך) והוא טוען שהפסקת הטיפול צריכה לבוא מכיוונו של המטופל. הוא טוען שהוא ימשיך לטפל בה כל עוד שהיא תביע רצון בכך. שאלתי היא: האם היא פיתחה תלות בפסיכולוג שלה? האם הטיפול לא יעיל מכיוון שבלעדיו היא מתדרדרת שוב לאנורקסיה? עוד משהו חשוב, אני יודעת שלפעמים היא מסמסת לפסיכולוג שלה וגם מדברת איתו בטלפון. האם זה מקובל? אני למעשה גידלתי אותה ואני דואגת לה מאוד. אשמח לשמוע את דעתך.

הדאגה לאחותך היא מעשה יפה ואנושי. כתבת שאחותך עברה טראומה בילדותה, ושהטיפול עזר לה להשתקם בהרבה נושאים. כולל פתרון בעיית אכילה ומערכת יחסים! וזה שהיא מסמסת לפסיכולוג שלה, מה רע בזה? ואם זה מה שעוזר לה, מיטיב איתה, למה לנסות לנתק בכח? תסמכי על אחותך שהיא יודעת מה טוב לה. תסמכי על שיקול הדעת שלה. זה רק יעזור לה להמשיך להתפתח. הילה

אני (חס וחלילה) לא מנסה "לקחת את זה ממנה". רק נראה לי שטיפול טוב אמור לתת לה כוחות וכלים "לעמוד על הרגליים לבד" והיא תלויה תלות מוחלטת במטפל. כל ניסיון להפסקה או לסיום הטיפול נחווה אצלה כמוות והיא חוזרת לדפוס של הרעבה עצמית. אני שואלת בכנות ומתוך דאגה כנה - האם כך זה אמור להיות? יכול להיות שהיא תזדקק לטיפול כל חייה? האם יש אנשים שזקוקים לדמות מטפלת שתלווה אותם במסע החיים הארור הזה? מקווה שחידדתי את שאלתי. דבר נוסף, זה בסדר שהיא מסמסת לו והוא עונה לה? נראה לי לפעמים שהיא לא מסוגלת לווסת עוצמה של רגשות כואבים ללא עזרתו. ושוב, אני לא חושדת בכוונות של המטפל, הוא איש מדהים. ממש מלאך שנכנס לחיים שלנו והציל אותה ונתן לה כוחות לחיות.