בתור מה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
"בתור מה את שואלת אותי, אותנו?..." אני ממש מצטערת ששאלתי, מצטערת שכתבתי פה בכלל. באמת לא התכוונתי!!!!!!!!! מה זו התגובה הזאת???????????? איך זה יתכן שכשאחרים כותבים שרע להם, אתה מקבל והכל מעולה, וכשאני אומרת, אתה כותב לי בעצם : "בתור מה את שואלת אותי בדיוק? מה את רוצה מהחיים שלי?!" איך אתה יכול לדעת להגיב אלי בצורה כזאת בלי להכיר אותי... מילא כל העולם, אבל פה אני עלומה. כנראה שלא. אני לא שווה כלום בכל מקום, אפילו באינטרנט. אני יודעת את זה, וזאת הייתה שטות גמורה לכתוב פה..... חשבתי שאולי אזכה לתגובות כמו שאר האנשים כאן, אבל זה שוב לא מגיע לי................. ואני עוד נפגעת מזה!!!!!!!!! כמו דבילית, כשאני מכירה את זה כל כך טובבבבבבבבבבב......... ובבקשה אל תהרוג אותי ותכתוב לי עוד מה את רוצה מהחיים שלי כזה.
הי שמלי, אני קראתי את תגובתו של אודי קצת אחרת, אבל ראיתי גם את הפוטנציאל שלה להיחוות כדחייה, במיוחד כאשר רגישים לכך... אני הרגשתי מהודעותייך כמו מין סימן שאלה גדול כזה, פתוח. ובעצם השאלה של אודי היא מעניינת, לא? נראה לי שמאחורי כמעט כל גרסה של מה שאת/אני/כל אחד יכתוב כאן, גם אם נסתיר את זה בכל מיני דרכים, עומדת משאלה למבט, למישהו שיראה, שיהיה שותף. (כמו שאת כותבת בהודעה הזו, נראה לי...) הרי ברור שלא מצופה שתהיה לאודי, או לכ"א אחר, מענה לכל בעיות הקיום. כשיש שותף אז קל יותר, נדמה לי, לשאת את סימני השאלה האלו, שלכולנו יש מעצם היותנו בני אדם... גם לסימן שאלה יש צורה כזו מתעקלת, אולי משאירה מקום לעוד סימן שאלה של מישהו אחר להיכרך... מקווה שהתאים לך מה שכתבתי.
אני מסכימה עם זה שקיימת משאלה למבט, ובמישהו שיראה ושיתייחס ושיהיה לו אכפת. וזה כנראה מה שקיוויתי שיקרה כשכתבתי את ההודעה ההיא, וזאת לאור זה שאנשים פה כן זוכים קצת לדבר הזה. כנראה שציפיתי לקבל תגובה כזו גם, לפחות באינטרנט. אני הרבה פעמים קוראת פה הודעות, ומקנאת בתגובות שהן מקבלות ובא לי גם. בקשר לסימן שאלה, האם התייחס לסימן שאלה של אודי או שלי? התגובה להודעה שלי נתנה לי הרגשה בדיוק הפוכה, היא לא השאירה מקום לעוד סימן שאלה של מישהו אחר (בהנחה שדיברת על כך סימן השאלה של אודי), אלא החזירה את הכל אליי, ולא ברכות אלא בעוצמה,כזאת שמראה שאני לא ראויה ושלי אין שום אפשרות להשאיר פה סימני שאלה. זה ביטול מוחלט שלי וסגירת כל הדיאלוג של סימני שאלה הזה. ככה נוצר עבורי מצב שאין לי שותף כזה לשאת את סימני השאלה שלי, להפך - זרקו אותם עליי. זה תמיד כך אצלי, תמיד ההתייחסות אליי היא כזאת וכך גם באינטרנט. למעשה אני חוששת מאד עכשיו מתגובה עתידית אליי, כתוצאה מפירוש הודעתי כתוקפות. נראה לי שגם חוסר התייחסות לא יועיל הרבה, ועל כן אני במלכוד כעת. אז אנא לא להרוג אותי.
הי, אפשר היה (כמו שכתבה גילת) לקרוא את תגובתי ביותר מאופן אחד. שאלת שאלה שאין עליה תשובה, את זה בטח ידעת כששאלת. ציפית למענה תומך ועוטף אבל מה שאני קראתי בתגובתך היה סוגר והודף (בכותרת: "אז" ואז: "למה הכל חייב להיות כל כך קשה") מאין הקביעה הזו שהכל "חיב" להיות קשה כל כך? מהמקום הזה באה שאלתי. אולי מוטב היה לשאול לא "בתור מה" אלא פשוט "מה" את שואלת אותי... אודי