עכשיו אני בוכה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
עניתי לכולם (כמעט) חוץ מלי. אז נכון שראית וענית לי, אבל הייתה עוד הודעה. ואתה לא "חייב" לי כלום, אבל זכרת לענות לכולם ולי לא. ואני כבר לא יודעת איפה הבעיה, בי או לא? אני כבר לא יודעת מה לעשות... גם כאן, גם בהקשר של הפסיכיאטרית. היום בטיפול, דיברנו על זה. הפסיכי' עדכנה אותה ואני הראתי לה את שני המיילים (שלי ואת התשובה מהפסיכיא'), והיא אמרה שהיא מבינה שנפגעתי ממנה ושזה באמת היה לא בסדר. אבל אני לא רואה מצב שאני מצליחה להמשיך הלאה איתה. לא יודעת אם אני מסוגלת לסלוח לה. וזה בסדר, גם אני שמתי לב לצרוף מקרים שגם כאן "נשכחתי", וגם כאן, אמרתי לעצמי שאולי אתה בוחר להתעלם ממני ונעלבתי. ואמרתי לעצמי שכנראה לא רוצים אותי פה ושאולי כדאי שכבר לא אהיה פה. ואני בוכה, וכבר באמת שלא יודעת, אם אני מגזימה באיך שאני מגיבה ומסתכלת על הדברים. אווף
הי חנה, אוכל לתת לך את דעתי לגבי מה שמתרחש כאן. ראשית - זה לא נעים ששוכחים אותך, נקודה. שנית, לצערי זה קורה והודעות מתפספסות לי (שימי לב כמה חברים כאן זקוקים לתגובה שלי לכל הודעה שלהם ומעירים לי על כל שיכחה שלהם, לעתים - למפרע, עוד בטרם לא עניתי...). שלישית, יש הרי גם את מה שעניתי לך, לא רק את מה שלא עניתי. רביעית, אני חושב שהחסר הזה לא ניתן למילוי בקלות. אולי יעזור לך לדעת שאני משתדל, אבל איני יכול להיות מדויק בכל מאת האחוזים (לצערי)... אודי
ואני יודעת ורואה בעצמי שעמוס כאן, ושלא רק אותי אתה "שוכח". ובכל זאת יש עדיין הודעה שלי שלא הגבת. אבל אני כנראה צריך ללמוד להסתדר, ופחות להיות תלויה בך. וזה קשה לי.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
