שאלה חשובה לי מאד...

אני חדשה כאן,וקוראת בעניין רב הודעות שבנות מעלות כאן.ומגלה שיש הרבה מן המשותף וגם אצלי. אם זה התובענות,הכעסים\זעם\תוקפנות,הפגיעות, הכמיהה,החסר הגדול,הבור שלא מתמלא,החוסר בטחון,החששות, הציפיות והאכזבות גם מהמטפל,ההתנגדויות, החשש הגדול מתלות ומנגד מהלבד התהומי,הקירבה אל מול ההדיפה, הברוגזים המחסומים השיתוק האילמות וכו וכו...ותוהה..האם זה מעיד על סוג מסויים של בעיה שניתן לאבחן ולהגדיר אותה כמשהו שמשותף לכולנו?? זה לא נראה סתמי. זה נראה כמו מכנה משותף די נכבד של משהו ספציפי, שכולנו סובלות ממנו. מה זה אותו הדבר הזה?? האם זה מעיד על משהו מסויים שכולנו עברנו?? שמאפיין משהו ספציפי?? איכשהו תמיד הרגשתי די לבד בהתנהלות שלי ובכל מה שמתעורר והקושי הרב,ושאני היחידה שכך קורה לה.אבל אני מגלה שלא. אודה מאד על תגובתך.

בעיקרון אכן אתה צודק.אבל אתה יותר הופך את זה למן משהו כלל אנושי שכזה, כאשר הרבה מאד מהאנשים לא מתנהלים באופן הזה,ואין להם כאלו עוצמות של צרכים ותחושות.אם זה תובענות גדולה, לצד אשמה, תלות גדולה והפחד הגדול ממנה, תוקפנות,זעם,כעסים שפשוט לא מאפשרים גם טיפול הרבה פעמים מאחר וחוסמים כל אפשרות של בירור,ועוד הרבה דברים שאת חלקם כבר ציינתי. ובכל זאת אקשה ואומר שנראה לי "כאילו" זה מאפיין משהו מסויים, שחלקנו סובלים ממנו בצורה קשה יותר,ועל כן גם נמצאים בנסיונות טיפול כאלו ואחרים במהלך לא מעט שנים,כולל כל מיני עיכובים התפתחותיים נורמטיביים כביכול (כמו זוגיות,הקמת משפחה, קריירה ועוד) ואני עדיין תוהה...מה בכל זאת הדבר הזה, המכנה משותף הזה?? ומעבר לצרכים אנושיים בסיסיים שנדרשים לכולנו מהרגע בו יצאנו לאוויר העולם. האם זו איזושהי טראוומה שחווינו?? או מבנה אישיותי מסויים?? או מה?? מקווה שהבהרתי עצמי טוב יותר.