וואו, כמה שאני כועסת

דיברתי עם הפסיכיא' ביום שישי ב11 בבוקר. סיכמנו שהיא תשאיר לי מרשם במקום מסויים. הלכתי לשם עכשיו ואין. אז אם זו הייתה הפעם הראשונה, אז מילא הייתי מסוגלת לסלוח ולהמשיך הלאה, אבל לא. זה מצטרף לרשימת דברים. אני לא חוזרת אליה יותר. או שאפסיק או שאלך למישהו אחר. בכל מקרה, אני הולכת לכתוב לה מייל על זה שאני כועסת. והאבסורד הוא שהיא אפילו לא נזכרה שהיא שכחה (ומניחה שגם לא תיזכר).

כתבה שהיא מצטערת ושתבין אם אחליט לא לבוא יותר. אני איתה סיימתי. לא מסוגלת להמשיך איתה הלאה. היא פגעה בי יותר מדי פעמים. אני גם לא מסוגלת לסמוך עליה יותר מבחינה מקצועית.