מזוהמת

אני לא יודעת איך להגיד דברים שאסור שיאמרו, אבל כל רגע שהם בי, הנפש שלי מפרכסת. שוב אני מרגישה חזק כמה שחסרה לי הדיאליזה זו, להעביר אותם דרכה, להשאיר אצלה חלק מהמשקעים ולקבל חזרה את הפנים שלי קצת יותר נקי. נקי הוא לעולם לא יהיה. פנים שמרגיש ככה הוא פנים נגוע, מזהם. אני לא יודעת איך להרוג אותו ולבנות נעמה חדשה בלי כמעט להרוג את עצמי. קיום מזהם, מלכלך, כפוי טובה, מבזבז. ככה זה מרגיש, עמוק בעצמות, בשלד הנפש. ולא פוליטיקלי קורקט להגיד, אבל נראה לי שהייתי כזו כבר בתור ילדה. מפזרת גועל ואי נוחות. איך אפשר לחטא אותי? נעמה.

מה יהיה? כמה שנאה עצמית, למה??? זה לא מגיע לך. בואי נעשה תרגיל. תעצמי עניים, תשבי במקום שנעים לך, תנשמי עמוק. ואז תדמייני אותי, הילה מחבקת אותך. ואומרים שאני חבקנית מצוינת. ואני מחבקת בך הכל, את הכאב והשנאה, וההרס, אני מחבקת את נעמה הילדה הפגועה, ונעמה האישה. תנסי להניח את הראש, להניח לעצמך, את לא לבד..... הלוואי והייתי לידך.... הילה

תודה לך יקרה. קראתי בחיוך ובדמעה. אולי הביג מאמא של במבי, זו שמחבקת את הכל החוצה, אולי היא ישות שאנחנו צריכות למצוא בתוך הקרובים אלינו. ואולי שלב למתקדמים, למצוא אותה בתוכנו.

לכולם יש ענפים מזוהמים?

נעמה יקרה, ראשית, תודה על המילים היפות שכתבת, על דרישת השלום לחתולים ועל האיגוד היפיפה שלך שמסכם את השרשור המסועף שפתחת. אהבתי מאד. הייתי כל-כך רוצה להצטרף לדבריו של אודי אלייך, גם אם האוזניים עדיין חירשות לכך עדיין, (וייתכן, כי מן המוכר לי, זהו תהליך טיפולי ארוך). לעזאזל, אבל לא ניתן לטהר או לחטא לחלוטין. עם זאת, איך אומרים, באופן פרדוקסלי, דווקא כשמקבלים-לא-תוקפים את החלק המזופת הזה, קיים אך נפרד, הוא בדר"כ תופס פחות נפח. את המשפט להלן מ"חוקי מרפי" הייתי מצטטת פעם, ואולי הוא יידבר אלייך: If you put a spoonful of wine in a barrel full of sewage, you get sewage. If you put a spoonful of sewage in a barrel full of wine, you get sewage. אני מקווה שבענייני נפש זה קצת שונה... אודי, אתה אלוף בתמצות ואהבתי מאד גם את "כל מה שאנושי" שכתבת למיכליקה. סוריקטה