מעברים בגיל נעורים

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

07/05/2001 | 21:37 | מאת: tami

שלום רב- אני בת 18 עומדת לעבור מדינה כדי לחזור ולגור עם הורי בחול האמת היא שאני היתי אצל פסיכולוגית השבוע בפעם הראשונה- וזה לא מצא חן בעיני -אולי בגלל הסיבה שקשה לי לדבר עם אנשים! בכל אופן היתי רוצה לדעת מה אני יכולה לעשות-אי מוצאת עצמי בוכה בכל רגע פנוי שאני לבד- אני אפילו לא יודעת מה הסיבה- בכל אופן אשמח אם תוכלו לעזור לי במשהו. תודה מראש.

07/05/2001 | 22:13 | מאת: רוית ניסן

לתמי שלום. מעברים הינם קשים בכל גיל- ולא רק בגיל הנעורים. מעבר תמיד כרוך גם בפרידה מקשרים/ דברים ישנים וגם במפגש עם חדש/ זר / לא מוכר. אולי תספרי לנו קצת יותר עליך- על משמעות החזרה לגור עם הורייך. כמה זמן את כבר בלעדיהם? ועוד פרטים המרכיבים את חייך כיום. ולסיום- האם את רוצה לעבור? תודה. רוית.

08/05/2001 | 12:19 | מאת: tami

שלום שוב- קודם כל תודה על התשובה- טוב-אז ככה- אני בת 18 ובגיל 11 עליתי לארץ עם המשפחה שלי-ולפני שנה וחצי ההורים שלי חזרו ואני נשארתי פה לסיים ללמוד- ולעזור קצת לאחותי שנשארה גם היא פה! עכשיו אחותי נוסעת וכך גם אני- אומנם אני יודעת שאני אסתדר שם מבחינ ה חברתית (אני טיפוס כזה ) אבל אני לא רוצה לעזוב את הכל פה-ושוב מצד שני אני מתה על דברים חדשים. אני מרגישה קצת אשמה על ככה שאני לא מרגישה רגשות אל ההורים שלי- לא כעס-לא געגועים לא כלום- זה לא חסר לי- ! בכל אופן אני רוצה להגיד לך שזה יותר טוב לי לדבר איתך פה מאשר ללכת לפסיכולוג "בשידור חי" אני לא טיפוס שמדבר הרבה עלח הביעות- אי מהאלה שתמיד מחייכים אפילו כשעצוב-אני לא אוהבת שאנשים רואים אותי בוכה- יש אנשים שאומרים שאני אישה קשה- אני לא יודעת. בכל אופן אשמח אם תענו לי. תודה רבה.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית