זרות

כל היום מנותקת לחלוטין. פתאום מגיע ערב, אני מגיעה למחשב, קוראת. פתאום מרגישה. דקירה מפלחת של עצב, געגוע ,(לא ברור למה ולמי) והכרת תודה פשוטה על היחס והמענה. גילת - את היית בסדר גמור. זאת אני שדעתה נטרפת עליה, בלי קשר לדשא של השכן... ו-כן, דוקא במה שכתבת אח"כ, הצלחת לגעת בי. הלוואי שהיה מישהו שיאמר לי רק - "בואי"... ויתכוון לזה. אודי - אני באמת במקום לא פשוט כעת. קולטת לפתע מה באמת קורה לי. וזה לא קל, לא קל בכלל. (במיוחד בהתחשב בזה שאני לא מאפשרת לעצמי לחשוב עלי כלל במהלך היום) יש לי קליפה, אבל אין מישהו ממשי בתוכה. אני זרה לי. כל היום התנגן לי בלופ השיר הזה - https://www.youtube.com/watch?v=jIIhPiQTWrg הלוואי והיה לי למי להתגעגע...

אודי יקר, תודה. השיר הזה כמעט מדויק לי, ונגע בי מאד. "ואיך קשה לשנוא את מי שאתה אוהב"... חלק ניכר ממני...