שלום אודי,

אתמול רבתי עם בעלי, יותר נכון הוא צרח וצעק עלי הטיח בי את כל הדברים הרעים שממילא אני חושבת על עצמי, האשים אותי על זה שאני מבזבזת את הכסף על הפסיכולוג וכד' ואמר שהוא לא רוצה לראות אותי, לשם שינוי צעקתי עליו קצת בחזרה, פעם הייתי פשוט קופאת הופכת שוב לילדת כאפות לשק החבטות העלוב שהייתי מחכה בשקט עד יעבור זעם, בכל זאת הלכתי לישון בחדר אחר...אני מאוד אוהבת לישון לבד ישנתי טוב מאוד, נראה לי שאני לא אחזור לישון איתו יותר. לפני שנרדמתי חשבתי על דרכים לביים תאונה שתביא למותי דרך מכובדת פשוטה ומהירה לעזוב את כל הבלאגן הזה, התפללתי לקבל דום לב, זה לא קרה בינתיים. אני מרגישה רע מאוד ולא בא לי לעשות שום דבר. אני לא אכנס לפרטים על כל הסיבות למריבה, אבל אולי יש צדק מסויים בדברים שבעלי אמר, אני חושבת להפסיק ללכת לפגישות ולא דווקא בשביל לרצות אותו, זה שהחזקתי מעמד כל כך הרבה שנים למרות ההתנגדות שלו זה דבר לא מובן בכלל. ובאמת לא חשבתי שזה יימשך כל כך הרבה זמן, זה נמשך ונמשך ועדין אני לא מרגישה אף פעם בנוח איתו (עם מי ומתי כן נוח לי? עם בעלי אני חיה כבר המון שנים וגם עם עצמי וזה עוד לא קרה) אולי זה סימן שמספיק, באופן עקרוני אני אדם שלא נוטה לשתף וקשה לי מאוד עם כל החשיפה הזו, זה אף פעם לא מרגיש לגמרי אמיתי וגם הוא לא אמיתי בעיניי. דבר שני קצת קשה לי להאמין שזה "יתקן" אותי, היו לי ציפיות שבעקבות הטיפול אני אהיה קצת יותר עם "אגו" פחות סמרטוטית מפוזרת ומנותקת ויותר מעשית, אולי עצם הציפיות הללו הן במידה רבה תוצאה של הטיפול, לפני הטיפול , (כמו לפני ואחרי הספירה) אם היו שואלים אותי מה אני רוצה או מה הציפיות שלי, לא הייתי אומרת כלום כי לא היה לי אף פעם מה לומר על עצמי, ולא רציתי שום דבר, אך ככל שהזמן עובר נראה לי שאולי יש דברים שמאוד קשה עד בלתי אפשרי לשנות ולא משנה אם זה מולד או התפתחותי, יכול להיות שיש ילדים שנולדים בלי אישיות?. מלבד זה נראה לי שהניתוק הוא דבר כל כך בסיסי אצלי זו ממש דרך חיים, אני לא יכולה לעשות שום דבר בלי זה החל מהפעולות היומיות הפשוטות, הכל קורה בלי כוונה, והכל נעשה במטרה לא להיות או לא להרגיש את עצמי. אם לא הייתי כזו, לא הייתי מתחתנת ולא יולדת ילדים (אני לא יכולה לעשות סקס בלי שאני לגמרי מנותקת מעצמי), ולא הולכת ללמוד ולא מגיעה אל הפסיכולוג הזה, ואכן ממש במקרה הגעתי איליו בלי שום חשיבה ובירור ובלי לדעת מה אני מבקשת ומה זה טיפול... זה לא הכי אידאלי, כל הזמן דברים נעלמים ומופיעים וגם אני נעלמת ומופיעה, וזה מטריד, אני כל הזמן נפצעת, היתרון הוא שאחד לא יודע שאני קצת או הרבה מופרעת, כל חיי הם הסתרה והסתתרות והצגות . בעקבות הטיפול הייתה תקופה שהייתי קצת יותר בנוכחות, אולי גם קצת יותר "מרגישה" . מי שהכי הרוויח לדעתי מהטיפול הפסיכולוגי שלי הם הילדים שלי ואפילו בעלי, אם כי דעתו שונה לגמרי. תודה לך על ההקשבה, וממש ממש מצטערת שזו הודעה כל כך ארוכה. שתהיה לכולנו שנה אזרחית טובה, שבוע טוב ובשורות טובות.