חזרתי עכשיו ממנה

אני כועסת עליה. מאוד. אף פעם לא צעקתי עליה בטיפול. כל הזמן הייתי מתחת לשמיכה, בכיתי וכעסתי וצעקתי. גם היא צעקה עליי קצת. ואני נעלבתי ממנה. לא רציתי להיות שם. לא רוצה. עכשיו כואב לי הראש מכל מה שהיה שם. ואני אפילו לא יודעת לומר מה היה שם...לא זוכרת.

אני עוקבת אחרי ההודעות שלך. נראה לי שזה נפלא שאת סוף סוף יכולה להיות את. החרדה והבהלה גם הן מובנות. זהו קשר, והוא נבנה לאט לאט. אני שמחה, שהיא שרדה אותך, וגם את מרגישה את זה. הכל בסדר.

התרגשתי לקרוא אותך. תודה!