זאת שנמאס ממנה

אני כבר לא יודעת מה שיחזור ואולי זה כבר לא משנה בנקודה הזאת. כשכבר אי אפשר לעבוד על דברים זה פחות משנה למה... היום אשת השיחות שוב העלתה את חוסר האונים שהיא לא מצליחה לעזור לי.. שאין לה כרגע בחיים אפשרות לטפל במישהי אובדנית... איך זה שכל פעם אני רק צריכה מישהו שיהיה מספיק חזק להחזיק אותי ותמיד העולם אומר שהגזמתי. כדורי השינה כבר לא מרדימים אותי... כמו בהליכי שטיפת מוח... שמשאירים אותך עם עיניים פקוחות ומכניסים לך למוח סרטי זוועה ואימה... ככה אני מרגישה כל הזמן.. שכל המציאות הזאת היא זוועה אחת גדולה ואני לא מצליחה לעצום את העיניים ולא מצליחה לרדת מהחיים האלה.. מה עושים?