שאלה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
קודם כל כבוד על ההרגשה הכל כך בטוחה ומכילה שמורגשת כאן מקריאה בפורום... אני בטיפול,ולאחרונה עלו תכנים קשים מאוד בטיפול, אני הולכת אליה פעמיים בשבוע אבל גם בין הפגישות קשה לי מאוד!!! אני מוצפת, בדכאון , בקושי הולכת לעבודה, ומרגישה מאוד לבד עם הכל. זה גורם לי גם לשתות הרבה מאוד, בקיצור- רע. אני כותבת לה הרבה במייל, לפעמים גם כמה פעמים ביום והיא עונה לי , אני מפחדת מאוד להיות מעיקה ולהמאס עליה, מפחדת שכבר לא תהיה לה סבלנות אלי... אבל מצד שני אני באמת לא מסתדר לבד... אני אדבר איתה על זה אבל חשוב לי לדעת האם יש איזה שהיא נורמה בדברים האלו? האם זה מקובל לכתוב בין הפגישות או שזה מציק ועובר את הגבול? אווווף, טיפול טיפול... אבל בעצם הכל הוא סוג של אשליה אחת גדולה ואני לעולם אשאר לבד עם עצמי...כואב!!!
הי תמי, עדיף כמובן שלא לכתוב בין הפגישות. הטוב ביותר זה להביא הכל לתוך הפגישה, והעובדה שאתן נפגשות פעמיים בשבוע - מקלה על כך. בכל מקרה - אם הגדרתן בחוזה בינכן שניתן לכתוב, זה טוב יותר מאשר אם לא הוגדר הדבר. באשר לתחושה שאת מעיקה - גם כאן, אם זה חלק מהחוזה הטיפולי - המטפל יכיל זאת. אם לא, זה בטח יתחיל להעיק... וכמובן - להחזיר את מה שכתבת כאן לתוך הטיפול... אודי