נדמה לי

אודי, אולי יש משהו בלתי אפשרי בעולם הוירטואלי. המחשבה שהכל זמין ונגיש היא אשלייה כי בעצם אי אפשר לגעת בדבר. אנשים מדברים איתך כאן, מנסים לחלוק תחושות עמוקות, כאבים, מצוקות. אתה מתחזק פורטם לתפארת אך תשובותיך עקרות מחוסר מגע. תבנית מילותיך חסרה את המבט המלטף או הררש המהנהן שבעזרה ראשונה. הנה אנ צועקת ואענך שומע ואם תשמע תאמר שודאי קשה לי . מה אני מבקשת? קשא אינטנסיבי. שמישהו יסדר לי את המילים שמוציאןת אותי מדעתי.

נכון אודי, מדוע אני מבקשת זאת כאן? אולי תוכל לענות על כך מדוע אני מקבצת פירורי תשומת לב במקום הזה?

וגם בחדר הטיפולים, וגם בבית החולים וגם בעצמי... גם בקשרים היומיומיים ו אינטראקציה השוטפת עם ילדי והאנשים דעל הדרך. לשווא