כועס לי, עצוב לי, רע

אני רוצה להיות נורמלית ומוצלחת. לא טוב לי עם ההגדרה של ה'נכות' הזאת. נכון שהיו לי חרדות וקשיים ובעיקר ערך עצמי נמוך ושנאה עצמית וקושי להתמיד במסגרות, אבל נגיד יש לי אי כושר עבודה וזה לא נכון שאני לא מסוגלת לעבוד, אני לא מעוניינת לעבוד יותר מסף מסויים, לא רוצה עבודה בשכר מינימום שבה אני פועל של מישהו אחר, רוצה למצוא משהו שיתן ביטוי לי וירגיש יותר מספק ולא רק 'נוח' וראש הכי פצפון וחסר חשיבות.. מעדיפה לא לעשות כלום מאשר להקדיש את עצמי למשרה מלאה בעבודה מסוג כזה... אבל מצד שני הרבה מאוד אנשים עובדים ככה ואני מפחדת שישנאו אותי וישפטו אותי שלמה אני עצלנית ומפונקת ונהנית מרווחים משניים. אני רוצה להנות מהרווחים המשניים שלי בלי לשים זין! נמאס לי לפחד שישנאו אותי וישפטו אותי. נמאס לי. ואני לא רוצה להציג את עצמי כיותר מסכנה ממה שאני באמת, אני לא שונאת את עצמי כמו פעם ואני רק רוצה דברים טובים לעצמי. מפחדת שישפטו אותי שאני פרזיטית שחיה על חשבון המדינה. אני שונאת את העולם הזה, אי אפשר להיות אדם חופשי פה . אני רוצה לשים זין על הכל ועל הדעות של כולם, למה זה כזה קשה? תראו פוליטיקאים מסריחים הכל מלא קומבינות ואפילו אחרי שהם נחקרים ומורשעים הם ממשיכים להרגיש ראוים ובעלי חשיבות ולא נותנים לזה להגביל אותם, וזין על מה שאחרים חושבים, אז למה אני מרגישה כזאת רעה ואיומה כי אני לא רוצה לעבוד כמו כולם בעבודה במשרה מלאה שתהפוך אותי לעבד של מישהו אחר בחוויה שלי. מותר לי חופש? לא? אודי, מותר לי חופש? אני צריכה להרגיש רע כי יש לי קצבה? כי יש לי הכרה בנכות, למרות שאני לא באמת מרגישה 'נכה'. אני פשוט לא מעוניינת לחיות אורח חיים מסויים שנחשב הכי נורמטיבי כביכול של עבודה עבודה עבודה ... צריכה איזון בין עבודה לחופש......לזמן פנוי.. אני רוצה להיות בן אדם חופשי בפנימיות שלי. מתי זה יקרה? מתי אני ארגיש שאני לא חייבת דין וחשבון לאף אחד? לא קל לי להגיד שיש לי הכרה בנכות ומצד שני גם לא קל לי להסתיר את העובדה הזאת.. אני לא 'נכה', יש לי קושי מסויים, בטוח. אבל אני לא 'נכה', כל מי שהכיר אותי אמר שהוא מתרשם שהאינטיליגנציה שלי מעל הממוצע, אני לא רוצה למסכן את עצמי בכח רק בגלל פחד שלא ישפטו אותי. אני רוצה להיות בן אדם גאה עם ראש מורם לצעוד ולומר 'בחרתי'. בחרתי לא להיות עבד במשרה מלאה בתוך מסגרות כובלות בחברה הזאת ואם קוראים לזה 'נכות' שיהיה, אבל אני לא פחות מאף אחד אחר וזכותי! זכותי לחופש שלי! זכותי לא להתנצל כי לא בא לי לשעבד את עצמי למעסיקים ולעשייה ושחיקה ועייפות. זכותי! נמאס לי להרגיש שאני פושעת רק בכלל שלא מתאים לי מה שנחשב נורמטיבי ורגיל ומצופה חברתית. אודי, מה אתה חושב?

כ"כ התחברתי לשורות האחרונות שכתבת שבאלי להעתיק לך אותם חזרה!!! אני מסכימה עם כל מילה! אני רוצה להיות בן אדם גאה עם ראש מורם לצעוד ולומר 'בחרתי'. בחרתי לא להיות עבד במשרה מלאה בתוך מסגרות כובלות בחברה הזאת ואם קוראים לזה 'נכות' שיהיה, אבל אני לא פחות מאף אחד אחר וזכותי! זכותי לחופש שלי! זכותי לא להתנצל כי לא בא לי לשעבד את עצמי למעסיקים ולעשייה ושחיקה ועייפות. זכותי! נמאס לי להרגיש שאני פושעת רק בכלל שלא מתאים לי מה שנחשב נורמטיבי ורגיל ומצופה חברתית. אגב, אני מבינה את התחושות שלך, כי אחת הסיבות שלא רציתי לקבל קצבה זה מה שכתבת.. בובי