חסך

לעולם לא יוכלו מטפלים למלא חסכים ולא משנה כמה שיטות הם ינסו עלינו........ושלא תחיו באשליות....שולחת את שכתבתי..........מרגישה מקרה אבוד..... בחושך בתוך הצללים מסתתרת, מאחורי סלעי מילים קשות, היא בוכה בתוכה, מסתירה כאבים. מגלה מעט, מסתירה רבדים, שכבות מתקלפות כמו בצל, וכל שכבה וכל רובד כואב מקודמו... שום דבר לא יעיל לילדה חשוכה...... אי אבדה הדרך אל ביתה אל אותה ילדות רחוקה, הדרך בה רצתה לשוב בחזרה. מקשיבה לקולות מתנפצים של גלים רחוקים, נשברים על המזח חיים שלמים, אשליות מתוקות של קרבה, של שינוי כן רצתה לשוב בחזרה, אך אבד השביל, אבדה התקווה........... מזכיר את השיר ששרה רבקה זוהר "אל הדרך היורדת מהכפר"...לפחות היא איכשהו השתקמה....מה איתי? אבדה הדרך???? תמיד יש תקווה נכון?????