לטלי פרידמן-אין כמוך

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

07/05/2001 | 00:03 | מאת: Angel

תודה על הסבלנות הרבה.אני ממש שמחה שמצאתי את הזמן להתקשר אלייך.גם אמא שלי התפלאה קצת.היא התעוררה מיד אחרי השיחה כי הלכתי לשטוף את הפנים.היא הופתעה מכמה שהייתי רגועה אחרי השיחה...מלמלה משהו על כך שהיא מבינה שאין כמו אנשי מקצוע...ואני הבנתי שהיא שמעה משהו מהשיחה... בכל אופן,לעזוב אני חייבת.אני אמצא איך להתקשר אלייך, וגם אם לא אני אשתדל מדי פעם להודיע לך שהכל בסדר.מקווה שזה זמני.אמרתי לך,הלוואי ויכולתי לא לעשות את זה.אני לא מרגישה שאני במצב שאני מסוגלת בכלל לעזוב את הבית. אני מאמינה שיש לי את הכוח לעבוד.מה גם שאם זו הברירה היחידה,אהיה חייבת.7 בבוקר עד 7 בערב בלשכה, ועד שתים עשרה-אחת בלילה בעבודה הם לא בדיוק שעות נורמליות,אבל מה כן נורמלי?? אבל סדר כלשהוא עלי להשליט בחיים שלי. אני מבטיחה לך טלי- שעד שאזרתי את הכוח והאומץ לגשת לאבחון -אני לא אוותר עד שמצאתי 2 עבודות שלא האמנתי שאני אמצא אפילו אחת- אני לא אוותר ועד שאני נהנית סופסוף משירותי הצבאי למרות שעזבתי תפקיד מאוד נחשב בצבא נגד רצוני-אני לא אוותר.. אבל עם הבית...מה אני אעשה...חייבת למצוא לזה פיתרון ודחוף... אין בת דוד יותר לברוח,לבכות ואז לצאת ולבלות... אין בית של סבא יותר לברוח אליו(הורים מכרו)... אין לי אפילו יותר חדר בבסיס... יש רק את התושייה שלי למצוא פיתרון... רק בקשר לדודה שלי שעשעת אותי קצת...נראה לך שהוא יקשיב לה?למה?? היא פסיכולוגית...!! טוב,להרדם אני לא ארדם היום ואני לא מאמינה שאני לא אוכל להתחבר יותר לאינטרנט... קצת קשה לעזוב את הבית,כשעוד לא מוכנים... כל הדברים המוכרים פתאום כ"כ אהובים... אפילו את הפלאפון אני לא אוכל לקחת איתי...נתתי את המכשיר לאבא-הוא קנה אותו ואת מה שקיבלתי מהעבודה בפרטנר אז-נתתי לה. יש לי רק את הקו...עוד עניין משעשע... מחר ינתקו גם אותו...אין לי מכשיר.למה אני צריכה קו? אני צוחקת לי עכשיו.בחיי החיים שלי כ"כ מצחיקים שבא לי לבכות... טוב,מספיק בכיתי לך היום לילה טוב שיהיה לך אני אשתדל לעשות הכל כדי להיות איתך בקשר... מצטערת שאני קיימת בכלל...זה לא סתם...אני באמת מצטערת...אני לוקחת חמצן...

07/05/2001 | 00:10 | מאת: טלי וינברגר

אנג'ל יקרה, אני שמחה שהצלחת מעט להירגע. זה לא פשוט כל מה שעובר עליך כעת, מה שעבר עליך, וככל הנראה מה שיעבור עליך. אבל כמו שאת עצמך כתבת, יש לך תושייה. וזה המון. אני שמחה שאת לא מתכוונת לוותר על יום רביעי, זה באמת חשוב ואף הכרחי. אני מקווה שאיכשהו דברים יסתדרו, ועוד יותר מקווה שאכן תמצאי את הדרך להתקשר אליי בשעות הקבועות. אם תיהיה בעיה עם זה, ננסה יחד למצוא שעות אחרות, אולי כאלו שתוכלי להתקשר אליי מהצבא. בכל אופן, אני מאחלת לך שיהיה לך המון כוח, ותושייה. להשתמע, טלי פרידמן

07/05/2001 | 00:25 | מאת: אורה

אנג'ל אם את כאן ואת עוד קוראת, לא יודעת מה בדיוק קרה אבל רוצה לומר לך שאחשוב עלייך הלילה, על הכאב שאת עוברת, על הטראומות שאת חווה. חזקי ואמצי, עם האופטימיות שאת מפגינה אני מאמינה שבקרוב תצאי ממצב המשבר שנקלעת אליו היום ותוכלי להסתכל על הלילה ממקום גבוה הרבה יותר. שולחת לך המון המון חום וחיבוקים

07/05/2001 | 00:26 | מאת: Angel

אני כאן קצת קשה לי להפרד... תודה רבה לך... הלוואי...

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית