אודי...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שהגעתי לטיפול פסיכולוגי חשבתי שממלאים צרכים שם. שאפשר לבקש יציאה מהחלל והרחבת זמן אם זה הצורך. לא ידעתי שמבחינת המטפל אלה גבולות שאין לעבור. ואז חשבתי אם אני משלמת כזה יקר לשעה מה כבר בסה"כ ביקשתי? ולא ברור היה לי פשר התסכולים הכפויים ועקשים, וגם בפן הסוציאלי זה הרגיש 'משפיל' ששעה של מטפל שווה כ"כ הרבה לעומת שלי למשל בעבודות שלי ואז עוד יוצר צרם הסירוב ועשה לי תחושה של מסר מהמטפל 'את מעמד נמוך. תחיי עם זה. לי יש סטנדרטים ברמה אחרת'... בקיצור בכלל לא ידעתי שמתאמנים בפרידות. בכלל לא ידעתי שהסטינג לא נועד להחוות מספק מדי.. וזה זעזע אותי להתחיל לחוות שם כל מיני חרדות ו'אימה' גופנית של השמטות ובכי וחרדות נטישה.. ובכלל לא הבנתי מה עושים שם ושחשובה התמדה ובסוף רק כעסתי שלא הסבירו לי. עד היום חבל לי שעברתי תהליך בכזאת צורה והאחריות נראית לי יותר של המטפלת מאשר שלי. אני גם שמה שלא יכולה לפתח 'העברה' למטפלים יותר. אולי זה דווקא סימן טוב?
הי מימה, מאוד ייתכן שכל מה שאת מדברת עליו היא היא ההעברה...אבל לא ממש ניתן לעשות אתה משהו כי את "בתוך" זה ולא בעמדה של התבוננות עדיין. כנראה צריך עוד מרחק. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
