מרגישה חובה לשתף

היי אני בדרך כלל לא כותבת בפורום ויש תקופות שאני רק קוראת. אי רוצה לספר לכם על החוויה החיובית שלי ואני מקווה שזה יתן תקווה לאנשים אחרים. אני בת 30+. נשואה ויש לי ילדים. ואני חושבת שלפחות עשור אני מאובחנת כסובל מדיכאון וחרדה וגם יש לי בעיה מסוימת באישיות אבל הפסיכיאטר שלי אף פעם לא הדביק לי תוית. לפני כחודשיים נכנסתי לדיכאון. הכל התחיל מחרדה נוראית שאני הולכת להתפרק ואני לא אתפקד יותר ובכלל אני כבר לא יודעת מי אני ומה אני מסוגלת. זה נורא מפחיד. זה שיתק אותי וגרם לי לא ללכת לעבודה תקופה מסוימת, היתי צריכה עזרה עם הילדים. הייתי בוכה המון וכל הזמן היו מלוות אותי חרדות. אבל לאט לאט התחלתי לצאת מזה באמצעות תמיכה מבעלי ומהסביבה, תמיכה של הפסיכיאטר שהוא איש מקסים אמפתי ומלא חמלה. תרופות, קבוצת תמיכה שהצטרפתי אליה לפני כמה חודשים, youtube שמלא בסיפורי החלמה שונים מהפרעות נפשיות שונות אבל קודם כל באמצעות עבודה עצמית קשה ובעיקר נעזרתי בשיטת CBT - ספר מומלץ בוחרים להרגיש טוב. המשבר עוד לא לגמרי מאחוריי אבל אני רואה איך רוב הזמן אני שולטת על המצב ומצליחה להוציא את עצמי מהבור השחור הזה. מקווה שזה נותן תקווה למישהו.