מנסה

אודי , תעשה משהו , בבקשה . קשה לי . הוא לא מרגיש טוב אני זיהיתי את זה בקול שלו והוא גם אמר לי . ועד לא מזמן ממש כיבדתי את המרחב שלו . ולא סימסתי . עד ששלחתי מייל כמו שסיכמנו והוא לא ענה. ואני התחלתי להתקיף בסמסים . אודי אני לא בן אדם שפוי ואתה צריך להרחיק אותי מהפורום . (כמו שעושים בפייסבוק,) למחוק אותי מהחברים . כי זהו . אני ממש לא בסדר. השתגעתי על כל הראש . מרוב חרדה אני נהיית תזזיתית וקובעת פגישות עם כל העולם ואשתו . רגע???? מפגרת !!!!! חשבת שאת ראש ממשלה ????? זהו שאת לא. את סתם בורג קטן ביקום הגדול . את סתם . את כלום. את שום דבר. עדיף שתשבי בבית . ככה אולי תפריעי רק לעכברים שמתרוצצים כאן חופשי . ועוד אנשים קובעים איתי פגישות . הם בטח עדיין לא קלטו את סוד הטמטום . אני יודעת שזה לא ברור . אבל זה מה שקורה כרגע . אוהבת את השיר : הו ילד שלי בעולם , על דבר ... מזכיר לי אותך , נחליאלי לפני הגשם . וזהו שהילד שלי לא מאמין לי שאני אוהבת אותו ודואגת לו . אתה שומע ילד ?!?! אני אוהבת אותך . אולי יום אחד תבין . בינתיים אני הופכת את העולם כדי להיות האמא שלך . אתה שומע ?!,! אוףףף דמעות .

שגם התחלתי להציף בפניות והרגשתי משתגעת ומשוגעת... אלה צרכים שפורצים פתאום.. החדשות הטובות הן שזה לא ימשך לנצח וירגע מתישהו.. ומכירה גם היטב את ההרגשה שזה מפחיד להעיק על אחרים...

הי הילה, מקווה שזה בסדר לך שאני מגיבה. אם זה לא מתאים לך, אנא תתעלמי. את מיטיבה לתאר את התחושות... מוכרות, באופן כזה או אחר... אפילו סתם, הדחף למלא את החלל בלהתקשר פתאום למלא אנשים, לוודא נוכחות. מוכר לי. לא יודעת בעצם מה לומר, אולי לאחל שנצליח למצוא קצת איזון קצת איים של אהבה לעצמנו, ושל זיכרון של אהבה של אחרים אלינו, אצלנו , שם בפנים לדעת שגם כשלרגע לא רואים, כשלא פנויים, גם ברגעים כאלה לא ברורים ובהירים, לא אסופים, אנחנו עדיין קיימים. מאד. שוב, מקווה שזה בסדר, גילת.

שאני שומעת. ורואה את המאמצים האדירים. נעמה.

הי גילת , מימה ונעמה . השעון שלי מכוון על השעה שכתובה כאן . ומכיוון שכך אני רוצה לאמר לכן , שזה הגיע , מה שכתבתן , וזה מנסה להיכנס לי ללב . לילה טוב . הילה