זהו טלי

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

06/05/2001 | 21:50 | מאת: Angel

כל העולם התמוטט עלי סופית הייתי רוצה לזעוק לך לעזרה,אך איני יכולה עלי לעזוב את הבית,אני משאירה כאן הכל...התקשרתי לבטל אל חשבון הפלאפון שלי והאינטרנט. הלוואי וכל זה לא היה קורה.זה נראה לי כמו סיוט. מחר בבוקר, ואין לי יותר לאן ללכת.. הולכת לצבא כרגיל,רק שאין לאן לחזור... איבדתי את שני ההורים שלי אין לי מושג מה עשה לה,היא חזרה אחרת לגמרי,התהפכה כבר לא הגנה עלי יותר.הטא נכנס לי למקחלת,לא שאל אותי בכלל...הסיוט חזר... ואמא אמרה שהיא לא יכולה לדאוג לי,שעלי ללמוד להסתדר בעולם אבל טלי..מעולם מעולם לא ביקשתי ממנה דבר...אפילו נמנעתי מזה כבר היה לי כסף לאיבחון,אני הכנתי אותו כבר.... אני לא מאמינה... אין לי דבר ביד...אין לי אף אחד בעולם הזה יותר. ואני לא אומרת את זה כדי למשוך תשומת לב,אלוהים,הלוואי ויכולתי...אין לי גם אותך באמת...אין לי איך להגיע אלייך יותר... אני נשבעת לך טלי... אין לי מוצא יותר... אני לא יכולה להרשות לעצמי ללכת לאף אחד.זה תמידי.אני לא אחזור ולכן אני לא יכולה לסמוך בקטע הזה על החברות שלי.מה גם שכבר אין לי... מה אני אעשה ????

06/05/2001 | 22:10 | מאת: Angel

אם תוכלי להתחבר לאי סי קיו,אני אודה לך מאוד מאוד הייתי רוצה לדבר איתך בלילה האחרון שנותר לנו ,כדי שתייעצי לי

06/05/2001 | 22:26 | מאת: רחל

אנג'ל- סליחה שאני מתערבת, אם את רוצה ויכולה, ספרי במילים פשוטות מה קורה. האם מכריחים אותך לעזוב את הבית, או שאת רק חושבת שזה כך? יש מישהו בצבא שיכול לעזור לך? אני אחכה כמה דקות, מקוה שתעני.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית