אודי, בובי, נעמה הילה, ובעצם לכולם..

הי, אודי, צריכה ממך חיבוק חם עוטף ושומר מכל העולם המפחיד והמלחיץ הזה..כל התקופה האחרונה אני "שומעת"בלילות גנבים שנכנסים הביתה ומתה מפחד.. נעמה, בהצלחה בלימודים שאת מתחילה היום.. אם מותר..כל המבואות שאת מתחילה היום..באיזה תחום ? איזה קורסים? תוכנית ? הילה יקרה ! שומעת אותך ...קוראת את מילותייך ומעריכה אותך. מאוד ! גם כואבת איתך פעמים רבות.. גם חשה חוסר אונים הרבה פעמים ... אני איתך.. בובי, ראשית , לא הבנתי ..מה המשמעות של להיות מאופקת אצל המטפלת ? כאילו, התחשק לי לשאול אותך..אז לשם מה את מגיעה אליה ? להראות לה כמה בעצם הכל בסדר ? לא יודעת.. אני מגיעה אליה..לפעמים אפילו עם הפיג'מה.. (באמת! לא כמטאפורה) מגיעה עם מה שקיים.. לפעמים אני נסבלת יותר ולפעמים פחות.. אני מביאה את מה שאני באותו הרגע עם כל מה שקיים.. ואני אצלה 5 פעמים בשבוע (לא 4 כפי שחשבת) מגיעה אליה ברגיל בראשון, שני,רביעי, חמישי ושישי.. ובאופן פראדוקסלי התפקוד שלי טוב הרבה יותר.. אני הרבה יותר על הקרקע.. אצל המטפלת הקודמת שלי (זו שהייתי אצלה קצת למעלה מ 6 שנים ושזרקה אותי כאילו אני ???) הייתי פעם בשבוע אך הייתי עסוקה בה 24 שעות ביממה. "קמתי איתה, אכלתי איתה והלכתי לישון איתה" היא היתה במחשבותי ללא הרף..כל היום רק פינטזתי עליה.. עם אמא צביה לעומת זאת אני נפגשת על באמת.ממש.. אז יש משהו רגוע כזה..יש לי איזה רגיעון פנימי בייחס אליה..אני לא חושבת עליה ולא מפנטזת עליה כל הזמן..דווקא במציאות החיצונית התפקוד שלי ממש השתפר.. כולל תחומי עבודה..משהו פנימי פנוי יותר..מבינה למה אני מתכוונת ? שלכם-במבי.

לא חשבתי על זה ככה..היא זמינה תמיד... מאופקת אצלי זה אומר שאני אומרת הכל (כמעט) אבל טווח הרגשות והביטוי בשפת הגוף וטון הדיבור וכל מה שמסביב.. מעט מוגבל (לפני כחצי שנה היה יוצא במין הבלחות והיום יש שיפור אבל עדיין) וכן, זה בעייתי ומתסכל (בעיקר כי אני לא כזו בד"כ). אני לא יושבת שם כמו זומבי אבל אני גם עדיין לא לגמרי אני... ווואוווו במבי! קשה לי להתעלם מהאומץ שלך לגשת לטיפול לאחר שהקודמת....!!!! בובי

הי, אני לא בטוחה שאומץ לב הניע אותי לטיפול הנוכחי.. אני חושבת שמה שהניע אותי בסופו של דבר (לאחר כמה שנים..) לפנות לאמא צביה , זה שהרגשתי שאני מתה במובן מסויים. חיה את הפגיעה שוב ושוב ושוב ולא מצליחה לצאת ממנו. הרגשתי שהמשאבים הנפשיים שלי נשאבים למקום הפגוע וההרסני הזה . הרגשתי שאני מתה במובן מסויים ולא יכולתי להמשיך לחיות כך יותר. אני חושבת שממש כבר בפגישות הראשונות סיפרתי לאמא צביה על כל מה שהתרחש עם המטפלת הקודמת.לא הסתרתי מאומה. גם אמרתי לה שאם יקרה שוב איתה את מה שהתרחש עם הקודמת אני באמת לא אשרוד יותר.. ועד היום , עומד לנגד עיני התמרור הזה של המטפלת הקודמת, ואני לא מסתירה כלום !!! מאמא צביה. אגב, בגלל ההסתבכות של הטיפול ההוא זו היתה אחת הסיבות שאמא צביה חשבה שנכון יהיה שנפגש פעמיים בשבוע.. (זה היה לפני ארבע וחצי שנים) בהמשך, היא אמרה לי שאני ראויה לאנליזה.. והתחלנו את האנליזה 3 פעמים בשבוע, אח"כ זה עלה ל 4 וכבר שנתיים זה 5 פעמים בשבוע (כמו שאנליזה מתרחשת באנגליה) אני לא חושבת שזה מאומץ לב אלא מרצון ובחירה בחיים !!! במבי.

חיממו את ליבי האיחולים שלכן. היה לי כיף שמישהו מאחל בהצלחה ומחכה לי אחרי היום הראשון בכיתה א'. :) אני קנאית לפרטיותי, אז לא אפרט בדיוק מה אני לומדת. אספר שאני מזגזגת בין הפקולטה למדעי החברה לפקולטה למדעי הרוח, לומדת את הדברים שבאמת מעניינים *אותי*. אני לא מתחילה את השנה עם מצברים מלאים, אבל מקווה שהלמידה תמלא אותם. גם עשייה וגם מסוג שתמיד מרגש אותי. מזכירה לעצמי בינתיים שהחרדה שאני מרגישה היא זו שכל סטודנט חדש מרגיש, ולא זו שמתפתחת להתקפי חרדה נוראיים. ושהתשישות היא מעשייה ולא מכובד הקיום. ובמבי, עניין הפיג'מה הקטנטן הזה ריגש אותי מאוד. אמא צביה היא גם בית שלך. זה הזכיר לי את הרצון שלי לישון בפגישה, כדי שהמטפלת תשמור מהחלומות ותהיה שם אם יעירו אותי. כשישנים הכי חשופים. וזה לא מובן מאליו שאת מצליחה להיות חשופה כל כך איתה, באה כמו שאת. כיף לקרוא אותך, נעמה.

לפעמים התחשק לי ממש להרדם אצלה. אבל ממש.. ואני עדיין לא שם.. אני מגיעה אליה לפעמים בפיג'מה,אומרת כל מה שעולה על דל שפתי, לא חושבת לרגע לפני שמדברת.(וזה ממש כיף לשחרר את הראש, הלב והלשון ולומר כל מה שיוצא מהפה כך בלי לחשוב בכלל..) הרבה פעמים אני במצב כזה שאי אפשר לתאר... זה כזה ??? אני שוכבת כזה על הספה שלה מכוסה עד למעלה מהצואר בשמיכה הזו, הראש שלי על הכרית שלה ,ויש לי כזה ורוד כזה שהיא הביאה לי ביום הולדת המשותפת שלנו (התאריך בו נפגשנו לראשונה ) והורוד הזה כזה מתחת ללחי שלי ואני כזה במצב ש ??? אי אפשר להסביר..זה כמו שינה כזו.. אבל זה לא ממש שינה.. זה ??? וההרגשה היא כאילו אתה באינקובטור כזה... התחושה היא של שקט... שקט טוב כזה..משהו רגוע ,רגוע, רגוע.. אבל לישון ממש..מעולם לא ישנתי אצלה לגמרי.. מעניין..ואת נעמה ? לא נרדמת אף פעם אצל המטפלת שלך ? ואם יש לך צורך בזה.. מה מונע ממך ? פחד ? וחוצמזה, איך היה לך היום הראשון בכיתה א ? :) במבי.

ההתחלה שלך נוגעת לי במקומות מוכרים ונעימים. איזה כיף ללמוד מה ש*את* אוהבת, להתחדש, להתרענן, לגדול קצת... הרגשה נפלאה, אני מקווה. תתחדשי, גילת.