סתם בא לי לשתף
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני בת 35 ויש לי שני ילדים קטנים לפניי שלושה שבועות היה לי התקף חרדה , באתי לאמא שלי כי שם הרגשתי הכי בטוח וביקשתי ממנה להשאר אצלה תקופה קצרה עד שאני ארגיש יותר טוב, רק שאז הבנתי כמה אני לא רצויה. זה התחיל בזה שאין חלב, קניתי אחר כך אין קפה, קניתי אין שמפו, קניתי אין ביצים, קניתי בקיצור עשיתי קנייה בסופר שלא תגיד שאני מנצלת אותה ושלא תחשבו שאין לה, יש לה הכל לא חסר לה כלום אחר כך אתם עושים בלגן, כל יום נקתי לה את הבית. וכל הזמן יציאות של למה את פה ? אין לך בית? ומה לא! בסך הכל רציתי חיבוק, חום של אמא, הבנה, תמיכה לא יותר אבל אצלה אין דבר כזה כניראה וזה מה שהזכיר לי את תקופת הילדות, כמה סבלתי ממנה רק תלונות ומתלות, אף פעם לא מילה טובה למה זה ככה? למה אמא לא יכולה לאהוב את הילדה שלה ?
כל כך עצוב.... בא לי לבכות איתך....
שלום ניקול, אכן, נשמע כמו שיחזור מתסכל מאוד של חוויית הילדות שלך (חיפוש אחר מקום בטוח וחוויה של דחיה). לצערי, לא צריך רישיון להיות הורים, בניגוד למשל לרישיון נהיגה, והורים יכולים גם להיות לא מדוייקים ואפילו פוגעים. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
