רע

אני לא מבינה בשביל מה אני חיה. כל יום ועוד יום מתעסקים בדברים. הסחות דעת מחוסר התכלית הקיומי הזה. לא יודעת מי אני יותר. יש פרטים אוטוביוגרפיים שאני יכולה לספר על עצמי אבל אני בן אדם שכבר לא יודע מה הוא רוצה ובוודאי שמתקשה לפעול על מנת להשיג את זה..מה שזה לא יהיה.. רע לי. הזמן החד פעמי שניתן לי להתקיים פה מתבזבז לחינם. אכילה והקאה הם התכלית? לא רציתי את זה. רציתי ללכת אליה אבל היא השפילה את צלם האנוש שלי. אח"כ שוב ושוב מנסים להגיד לי איך זה הכל אני והכל השלכות.. אני לא מבינה כלום יותר. לא נתנו לי לבחור אם לבוא ועכשיו אנוסה להיות פה בלי יכולת להעריך את הזמן והאפשרויות. פחד ליזום ולחיות לטעום ולעשות ולהשפיע.. הכל כבד ומסובך ומסורבל. יש אנשים שרוצים מאוד לשרוד ולחיות ולי קשה להעריך את הקיום הזה. כן. בא למות מפה. דמעות. אני לא בן אדם אובדני. מעולם לא הייתי. לעולם לא אהיה. אין לי אומץ לדברים כאלה. גם לא סובלת עד כדי כך ואני לא אלימה. אני פשוט לא מבינה כלום יותר. אומרים לי 'אלה החיים'. אני אומרת 'תלוי למי'. גם לא מבינה למה התייחסו אליי ככה בטיפול פסיכולוגי. רצו ליצור 'תנועה'? יפה שמסבירים לי.. לוקחים כסף מאנשים ולא מסבירים כלום. אליטיזם משלהם. אני לא מבינה את הצביעות הזאת והפטרנליזם. אני לא מבינה כלום. לא מבינה למה דווקא ההתפתחות שלי השתבשה. לפעמים בא לצעוק לאלוהים הצילו. זה מצחיק לצעוק הצילו לאלוהים שאני לא מאמינה בו. כנראה שאם היה אלוהים העולם לא היה נראה ככה.