אין בי כוחות למילים והסברים.

רק לומר למישהו שלא שמרתי על עצמי ועכשיו כל כך כואב. וקצת מתחרטת, אבל בעיקר לא, כי מגיע. וקצת מבינה שאני מטומטמת, אבל בעיקר מתנחמת מתחושת הכאב הצודק. ומפחדת לספר למטפלת, לראות את המבט שכואב לו עליי, להתחבר פתאום גם קצת לזה. ברגעים האלו אני מבקשת שתשנא אותי, שיהיה פחות קשה להיות שם איתה. אשמה-כואבת-אשמה-כואבת-אשמה גלגל. לא יודעת מה חלקתי פתאום. נעמה.

זה בעיקר נשמע עצוב למדי . פגעת ???

אז לא עשיתי משהו שפוצע את הגוף. בחרתי מארסנל המעשים שעושים חתכים בנפש, בלי שרואים. בול פגיעה.

זה נשמע כל כך קשה חוששת להציע חיבוק כי אולי גם הוא יחווה כפוצע וחודרני . איתך . כמה שמתאים לך .

נגעת בי, נעמה, ולא רק בגלל הכאב, אלא מה שקדם לו, האשם.. שאין לך שליטה עליו, ואולי..(כך נדמה לי...)זקוקה לו..? כמו לכאב עצמו.. גלגל שחייב לעצור...