מה עשיתי?

אני מדמיינת את עצמי נכנסת לתחנת משטרה ומתוודה שעשיתי דבר נוראי. מה עשית גברת? אני לא יודעת. אני רק יודעת שמשהו נוראי קרה, באשמתי. אבל מה זאת אומרת? מה עשית? למי? מתי? איפה? לא יודעת. אבל אני אכולת רגשות אשם, חרדה נוראית שפגעתי והרסתי, שעשיתי משהו בלתי נסלח. ואם כך אני מרגישה, מוכרחה להיות סיבה. ואיפה היית, כשארע הפשע לכאורה? בבית, יש לי אליבי. אבל בחיי, עשיתי משהו נוראי. תענישו אותי, תכוננו קצת צדק בעולם. הנה, אני מתוודה. אבל על מה? כשתדעו תגידו לי. תפרו לי רגשות אשם וחרטה, לא תיק. אני חייבת להבין מה עשיתי, כדי להבין מה ראוי שיקרה בי עכשיו. (גם רסיס נעמה השקולה לא יכול להתווכח עם העוצמות של הרגש הזה ולהכחיש את קיומו. ואם הוא קיים, יש לו מקור וסיבה. מה עשית, נעמה? איזה רסיס הוא האשם?)

הי נעמה, מרשה לי להמשיך את הסיפור בתחנת המשטרה ? אז ככה... אבל על מה ? משתומם השוטר..על מה מגיע לך עונש ? איזה פשע עוללת ? לא יודעת עניתי ופרצתי בבכי תמרורים.. תענישו אותי כבר. נו .אתם לא יודעים שמגיע לי עונש ? השוטר התבונן בי ..גרד את מצחו ואמר :הממ..הממ..הממ לפתע נכנס לחדר שוטר נוסף. התבונן בי במבט נוקב ואמר : כן ! את צודקת, אכן מגיע לך עונש כבד. את פושעת ! מעלליך מתועדים .הנה , שבי ואראה לך קטעים שאספנו: את רואה ? מזהה את הילדה בת ה 10 ? את יכולה לומר מי זו ? נכון, את מזהה נכון, זו אכן את.. מה את רואה בסרט ? נכון. את מזהה נכון ! ההוא עושה בך.. ועושה בך..ועושה בך.. ומה את עושה ? נכון, את לא עושה כלום !!!!!! כמו גולם !!! למה לא התנגדת ? למה ? תעני מיד!!!! התנגדת ? למה את לא התנגדת ?? למה את לא עונה כלום ? גם עכשיו את גולם ??? ותגידי לי , אולי אפילו נהנית טיפונת ? אההה? יכול להיות ?? עכשיו את מבינה ? לכן מגיע לך גזר דין מוות !!! רק מוות !!!!! רוצה קטע נוסף ? בבקשה.. מי זו הילדה בת ה 5 שבסרט ? את מזהה ? נכון , זו את!! את מזהה מה קורה בסרט ? נכון ! את במכולת השכונתית. החנוני מסובב ראשו ואת לוקחת חפיסת שוקולד ממולא ומכניסה לכיס. את רואה? לא .את לא לוקחת. את ג-ו-נ-ב-ת !!!! את ג-נ-ב-ה !!! ומה מגיע לך על זה ?נכון, גזר דין מוות !! ורוצה קטע נוסף ? הנה.. את מזהה את הפעוטה שכאן ? נכון ! זו את בת שנתיים. ומה את עושה ? נכון ! זורקת את הצלחת ועליה האוכל על הרצפה ! ליכלכת את כל הריצפה. ה-כ-ל עכשיו מלוכלך, ואמא שלך שעד עכשיו היתה בעבודה , כן, היא נאלצת לעבוד קשה . קשה מאוד !!! בכדי שיהיה לך אוכל !!! ומה את עושה ? מכבידה עליה והיא עכשיו צריכה לנקות את כל מה שליכלכת. עכשיו, כשאמא שלך כל כך עייפה מהעבודה שעובדת למענך !בכדי שאת לא תמותי מרעב !!! את זורקת את האוכל הזה על הריצפה , במקום לנשק לה את כפות הידיים והרגליים ולומר לה כל היום תודה! אז תגידי בעצמך, מה מגיע לך על זה ? נכון ! גזר דין מוות !! ואת יודעת מה ? את רואה את זו שמופיעה עכשיו בסרט ? מי זו ? נכון, זו אמא שלך. ואיך היא נראית ? נכון, היא בהריון. ואת יודעת מי נמצאת בפנים ? נכון זו את ! כבר אז הפרעת לה !!!!! הפרעת לה כבר מאז.. כבר אז הגיע לך גזר דין מוות.. אז עכשיו את מבינה מה את עושה פה בתחנת המשטרה ? וואאאוו נעמה.. כל כך נסחפתי..לא יכולתי אחרת.. אני מקווה שאת לא כועסת עלי.. כל כך הזדהיתי עם המילים שכתבת שפשוט זה כאילו נכתב בעצמו.. האצבעות שלי ממש הקלידו בעצמן.. מקווה שאת לא כועסת עלי ושאת לא גוזרת עלי עכשיו גזר דין מוות.. שלך-במבי.

במבי-עופר רך... מתלבטת אם לכתוב לך... מקווה שזה בסדר... דמעות עומדות בעיניי כשאני קוראת את דברייך. ולא שום גזר דין מוות לך על זה שכתבת את זה. צריכים לגייס לשורותינו את עורכי הדין הכי טובים, הסנגורים הכי טובים, האמהות-צביה הכי מחבקות שיש, כדי להשתיק את השוטר הזה, שנטוע שם כ"כ עמוק, חצוף, ולהחזיק אותך, ולשמור עלייך, על המרפקים, והריסים, והאצבעות , על הכל. וגם עלייך, נעמה, ועל כולם... כולנו, מעיזה להגיד... ושנפסיק כבר להעניש, להיענש, על לא עוול... והלוואי גם לשתול קול פנימי חדש, כזה שגוזר גזר דין חיים.

אז הנה בא מרפק ומזכיר לך את קיומו... אולי עד היום השימוש בו היה כמו ב"שקית מים"... ואולי הוא בא להזכיר לך שהוא קיים... יש לך מרפקים....!! אי אפשר יותר לגזור גזר דין מוות! שלך, אנימה

ולא התקבל איכשהו. גם לאינטרנט בעיות חיבורים. ואוף, במבי. בטח ראית בשתיקתי כעס ומשמעו של הכעס הזה גזר דין מוות. ואוף... לא התכוונתי. שום גזר דין מוות. כתבתי לך שאין לי הרבה מילים, שאהיה איתך קצת בזעקה ובשתיקה עד שהשוטר יגיע עם הארגז שלי. ושה, בינתיים. לא מכוונה להשתיק אותך, מכוונה להרפות שרירי נפש קפוצים. שום גזר דין מוות. טוב במבי?

דמעות זולגות מעיני ... דמעות שקופות , רטובות , מלוחות ....

לא שה שמהסה את הדברים. כזה שמרפה את שרירי הנפש שהיו קפוצים כשכתבת. שום גזר דין מוות. אין לי מילים היום, אז רק אשתוק איתך את הכאב שדיברת חזק, בזמן שהשוטר מחפש עוד את ארגז הוידאו שלי.

שקדם להכל. שהוא שלי, שהוא אני, שאני לא יודעת לומר מה הוא. ובעצם לא יודעת כמה זה כבר משנה מה הוא. העונש ראוי ונאמד לפי עוצמת האשמה , איתה אי אפשר להתווכח . (משום מה דרך הטלפון ההודעות נוטות להיעלם או לפחות לא להשתרשר להודעה הנכונה. אז זו אמורה להיות תגובה לתגובה שלך אודי. יוצא מבולגן, קצת כמוני עכשיו. מה קודם למה ומה מגיב למה. )