אודי וכולם :)

פפפפפפפפפווווווווףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף וואוו.... אז אני חיה.תודה לאל !!!!!!! אני אחרי בדיקת ה u.s והממצאים שליליים.. וואאוו אודי... מעולם לא נתתי כל כך הרבה תשומת לב למרפק שמאל שלי.. ידעת שיש לנו במרפקים שקיות (?) והן ריקות (?) כך לפחות אמר לי פרופ'.... הוא אמר לי תוך כדי צפיה על המסך שיש לנו במרפקים שקיות ריקות ולפעמים כשמתפתחת דלקת במרפק אז השקית מתמלאה בנוזלים (??) לא כל כך זוכרת..הייתי מתוחה מדי בכדי להיות מפוקסת להרצאה ..בקיצור, זה מה שיש לי.. כל כולה דלקת במרפק עם נוזלים בשקית.. כשאני כותבת את זה . זה נשמע לי כל כך הזוי...כמו איזה שקית חלב בתוך המרפק :) אז אם כך, כנראה שאני לא הולכת עכשיו למות... ואתה יודע אודי ? מדהים. במשך ימי ההמתנה מורטי העצבים היה בי כל הזמן קול שממש ביקש שדווקא התוצאה תהיה חיובית. כי הוא רוצה למות. ועכשיו הוא מצטער שזה לא קורה. אני מרגישה כאילו אני שני בני אדם. אני במבי שרוצה לחיות !!! להרים את הראש כשיורד היורה, להוציא לשון ולטעום את הטיפות הראשונות שמטפטפות מאמא עננה. לנשום ולהריח את הריח המיוחד הזה.. ריח אמא אדמה שסופגת את טיפות הגשם שירדו בשבת... ויש גם איזו מפלצת כזו מפחידה ,שחורה, ששולחת זרועות ,ידיים ארוכות עם צפורניים שחורות חדות שרוצות לנעוץ עצמן בבשר החי, רוצות לחנוק את קנה הנשימה.. לוחשות בקול עמוק ,כאילו ממעמקי האדמה : מוות..מוות..מוות..מוות.. לא רוצה לשמוע את המפלצת הזו.. רוצה שהיא תסתלק כבר מחיי. היא תמיד נמצאת שם. רובצת, מחכה, ממתינה לשעת כושר כדי לעוט על הטרף.. כל כך רוצה שהמפלצת הזו כבר תסתלק ממני.. אודי ונעמה, המילים שלכם ליוו אותי. הרגשתי שאני לא לבד. גם אמא צביה שלחה היום sms עם ברכת הצלחה..כבר יידעתי אותה. והיא גם שמחה.. גם נפגש ביום שישי הזה.. ואני עדיין מרגישה שהיא יש ! מעניין..הפעם,עם נסיעתה לחו"ל היא לא נגמרת לי.. זה נעים בלב..מאוד ... סוריקטה, הייתי מותשת בכדי לענות לך, אך ראיתי את הודעתך לגבי סורי(קט)ה... מעניין..עברה בי מחשבה שכשמישהי הייתה מאוד מאוד קטנה ממש קט קט הייתה אולי איזו סוריה בסביבה שאולי שלחה לכיוון קט קט כמה טילים כימיים .. התחשק לי לעטוף ולהגן על קט קט ..תודה לך סוריקטה. חיבוק לכם ,במבי. ו..אודי, אני מרגישה שאני חייבת להוסיף גם.. אודי-שלך במבי.

במבי יקרה תדעי לך שירדה לי אבן מהלב. כל כך דאגתי לך... (ואני מכירה את המפלצת הזאת... היא באה גם אלי לפעמים... הארורה הזאת! אבל היא לא תוכל מול אמא אדמה ומול טיפות הגשם שממוססים אותה בכח חיותם) שריל

שמחה לשמוע :), גם לי הייתה דלקת בפרק כף היד לא מזמן, כואב ומציק אבל לא נורא...עובר מהר עם כדורים, איזה כייף שזה לא כזה נורא.....ומכירה את ההרגשה של המפלצת, תלחמי בה כי מגיע לך לחיות ולחיות טוב!!!!! את שומעת??????? שלך, מיכל

במבי, הודעה מרגיעה, תודה, המון תודה שבישרת לנו. את יודעת, אומר משהו בבושה שהיא – גם אצלי יש חשד לגידול לא נחמד ואני אמורה לעבור בדיקות מסוימות, לפחות כהתחלה. ודחיתי. ועדיין דוחה. דוחה הרבה. הרבה מאד זמן. וכמעט אמרתי לרופאה (שנזפה בי על ההזנחה) בבכי "אבל אני רוצה למות, את לא יודעת עד כמה", אבל אז שמעתי בקולו של רופא הנפש שלי ושתקתי. וישנן גם בעיות רפואיות נוספות שלא מן הראוי להתעלם מהן, בעיות לא מטופלות, ואני לא יכולה לטפל בי ולקחת את עצמי שוב לרופא. אני לא דואגת לי בכלל, ולא פוחדת. פשוט מן לא אכפת כזה. לא ראויה. כמה עצוב. רציתי לכתוב לך באותה הודעה על הכימיה שבאמת פעם עברתי "פיגוע כימי". זה באמת היה. שורדת msbp או לא... לא יודעת אם התכוונת לכך, אבל מבחינתך, כה צדקת. אני שמחה לשמוע שאת חיה ובריאה ושלמה. מאד. שלך, סוריקטה

נכון שאני אולי כמו סוג של חייזר וירטואלי שמתחבא מאחורי מקלדת או סתם עבמ מחלל לא ממשי.... אבל... אני כל כך רוצה שלא תזניחי את בריאותך! את כל כך יקרה!! שריל

במבי, ב"ה שהכל בסדר. רק בריאות (:

איזה יופי במבי!!! איזה כיף שאת בסדר, חוץ מכמה שקיות חלב שמוקמו לא נכון. ואיזה יופי שהידיעה שאמא צביה ישנה עוד איתך. ואיזה יופי שליד השם שלך יש פרצוף מחייך. עניתי לך למטה. אודי, נעלמה ההודעה או חמקה לה כי היא למטה?

זה מרגש. קצת מציף... לראות, להרגיש את האיכפתיות שלכם.. זה נוגע עמוק בלב... תודה לך שריל על הדאגה..(מה מונע ממך להיות קצת יותר אקטיבית?) ולך מיכל ,תודה..ו..לשם הידע הכללי..גם בפרק כף היד יש שקית ? גם שם היא מתמלאה במים (?)..או בשקית חלב ? :) ואיך הכאב שם ? עבר ? וסוריקטה..רוצה לנענע אותך..להרביץ לך..לדחוף אותך..איזה חוסר אונים אני מרגישה..כל כך איכפת לי ממך... אוףףףףף איך את יכולה לתמוך כל כך טוב באחרים. ומה איתך ?? אולי תעשי איזה פיצול כזה ? תסתכלי על עצמך דרך זום כזה ממרחק, תראי את עצמך כאילו את לא את..כאילו את מישהי זרה. ותתחילי לדאוג לה, לטפל בה, לתמוך בה, לקחת אותה לרופאים ולעשות למענה כל מה שאפשר..אולי באופן הזה הפיגוע הכימי ישפיע קצת פחות ? אולי באופן הזה תצליחי קצת לדאוג לקט קט שכל כך זקוקה ליד המלטפת, התומכת, הרגישה, החכמה והנדיבה שלך ? כל כך מגיע לקט קט שידאגו לה.. ואגב, אני חושבת שאמנם הרצון למות שקיים כל כך חזק (אולי כחלק מתוצאות הפיגוע הכימי..)קיים ובענק. אבל קיים גם הרצון לחיות .. ואולי כחלק מהרצון לחיות ישנם המפגשים עם רופא הנפש.. אולי הרצון לחיות רק צריך תדלוק.. כל כך רוצה לתדלק אותך ברצון לחיות.לזוז, לעשות מעשים שיועילו לך, שיוציאו אותך מהתקיעות הזו.. רוצה לשאוב אותך מהמקום ההוא עם פומפה כזו..עם משאבה ענקית ששואבת ביעף ,וממלאה בדלק החיים.. ותודה לך על האיכפתיות והדאגה ... וחנה :) תודה על מילותייך, הן נגעו בתוך הלב..גם לך בריאות טובה.. ונעמה מקסימה..כל מילה את שומעת גם באופן מטאפורי ? :) את מדהימה עם ההסתכלות וההקשבה שלך לשפה גם באופן הדימויי...זוכרת את אפיית הלחם (להילה?)...מדהים.. כן..את צודקת..אני בסדר "חוץ מכמה שקיות חלב שמוקמו לא נכון":) כן, גם אמא צביה לא נגמרה לי עדיין.. ואת יודעת ? כשקראתי את תגובתך למטה על הפגים והאינקובטור..הרגשתי כאילו נכנסת לי לתוך המוח והלב,צילמת אותם ותיארת במילים בדיוק !! מה שאני מרגישה..מדהים !!! ממש כך אני מרגישה.. את קוסמת נעמה ? :) תודה לך !!! וזה מאוד מאוד כיף לי לקרוא את תגובותייך החכמות,מאירות, רגישות,כואבות ופעמים רבות דרך מטאפורות.. ואודי יקר !! תודה על תמיכתך..וכן, הייתי צריכה שתכתוב לי שלך,אודי. :) זה מרגיש נעים בלב.. :) חיבוק לכולכם , שלכם-במבי. :)

וואו במבי, זו צפירת ההרגעה הכי נעימה שיכולתי לייחל לה. אני אפילו לא מכירה אותך, אבל הרגשתי כאילו מדובר באדם קרוב שאני מצפה יחד איתו לבשורות טובות.. וברור שאת רוצה לחיות, כמו כולנו.. וכנראה גם לא משנה כמה 'מרורים' מאכילים אותנו אותם חיים.. ובאותה הזדמנות, תעיפי לכל הרוחות את אותן מפלצות איומות ורעות, לא שאני יודעת בדיוק להגיד לך איך עושים זאת.. עכשיו שאנחנו עומדים עומדים לפני חג שהוא כולו שמחה ואורה לכולם( אני מקווה...), ולך, אני מאמינה, יהיה זה חג פרטי,אמיתי, ושמח במיוחד.. איתך בשמחה, ירדן.

היי במבי. בשורה משמחת. שיהיה רק בריאות אמן

כמה טוב לשמוע שזו רק שקית... מאחלת לך שקיות מלאות ממתקים מתוקים ללב, שקיות מלאות אהבה לעצמך, שקיות מלאות בטיפות יורה, ריח אדמה רטובה, שקיות מלאות מרחבים ירוקים...קרני אור רכות, מלטפות... שלך, אנימה.

אני מוצפת... מאוד.. שיתפתי אתכם בקטע של מרפק יד שמאל כי הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר להתמודד עם הפחד לבד.בפרט כשאמא צביה היתה בחו"ל בימים ההם. לא ציפיתי לכזו איכפתיות ודאגה שלכן.. תודה ! תודה ענקית לכן ! לכולכן ! זה נוגע כל כך עמוק בלב ! תודה לך ירדן!..גם את מכירה מפלצות כאלו ?.. ומימה, תודה לך. מאחלת גם לך בריאות ושמחה.. ואנימה יקרה ! תודה..כשקראתי את מילותייך, פתאום ראיתי בעיני רוחי המוני המונים של שקיות צבעוניות מלאות בממתקים יורדות מהשמים ותוך כדי שהם יורדים , נשמעת המוסיקה הזו שנשמעת כשאת מסובבת את המובייל הזה מעל מיטת התינוק..מוסיקת לילה נעימה כזו..ריח של תינוק נקי עם ג'ונסון ..ריח של תינוק בפלנל... מאחלת לך שקיות של כל מה שאת מבקשת לעצמך שירדו אלייך, ובהמונים תודה לכולכם.. מאחלת לכם אור רך ונעים בלב.. ובריאות טובה. שלכם-במבי.