ההיית או חלמתי חלום?

היי לכן, לכם, אני מחפשת איזו תנועה, שתוכיח שלא הכל קפוא בחוץ, שהקיום ממשיך. שהקיום ממשיך וגם אני חלק ממנו. כרגע שדה הראייה שלי מוגבל, אני מצליחה לראות את קיומי או את קיומם של החיים שחולפים, אבל לא מצליחה לשלב. הייתי רוצה לראות את התנועה בפורום, את השיח שנרקם, הקשרים והחיבורים שעובר בהם עוד זרם. לראות שיש קיום ולהרגיש חלק ממנו, לשלב את השניים לפחות במיקרוקוסמוס המעניין שכאן. כרגע שקט כאן, מנוחה. אבל החלטתי לכתוב בכל זאת, כדי שביום ראשון תהיה לי ההוכחה שהייתי קיימת היום, וגם אנשים אחרים. וכנגד ההבנה שודאי זורמים החיים, שאם אצא החוצה יהיו אנשים ברחוב (אצטרך לגרור את עצמי ולעשות את זה. אחרת יתבשל עוד התקף חרדה, בדיוק כמו שלשום), יש את החרדה העצומה שההודעה תיוותר שקופה. לא תישלח, לא תיראה. שהנה, באמת איני קיימת אלא בתפיסתי שלי. האמנם זהו רצון להיות קיימת? מפחיד הרצון הזה. הרבה יותר ממשי מהרצון לא להתקיים. מי אני שאכפה את קיומי על אחרים? ובדיוק אמא אמרה בחיוך נעמה, רזית עוד, עוד מעט ואת נעלמת. מחמאות.