מה זה הדבר הזה?!

היי.. שוב.. אני מרגישה שהטיפול הוא כל החיים שלי, ממש! אם היא בחופש, פתאום אני מרגישה ריקנות איומה, שאין לי למה לצפות יותר. ביומיום הדבר היחידי שאני מצפה לו זה הפגישה עם המטפלת, מעבירה את הימים בהמתנה ונראה לי שחושבת בעיקר עליה.. וכשהיא לא נמצאת אני מרגישה לבד לגמרי ואין לי עוד בשביל מה להעביר את הימים. זה נראה לי מוגזם, לא כך? מה עליי לעשות במצב כזה ומדוע זה קורה לי? מרגישה שכל כך זקוקה לה, ועוד רק לה! אין לי סבלנות לאף אחד אחר, רע לי כל הזמן רק כשמגיע יום הפגישה פתאום אני מתעוררת לחיים לשעה אחת. זה לא ייתכן הדבר הזה! האם זו תופעה ידועה או לא נורמלי? גם נורא קשה לי ההמתנה והציפייה... כל עובר כל כך לאט.. אני משתגעת מהטיפול הזה... זקוקה לה ממש ממש ממש. בא לי שתשמור אותי אצלה.. אולי השתגעתי כבר?!?!?!