לאביב

הי אביב, מה שלומך? איך עברה השבת? לפי ההודעות שהיו כאן אני רואה שנתת המון מעצמך לכולם כאן. אבל מה איתך? יצאה לך גם להיות עם עצמך קצת? ראיתי את ההתכבות שלך עם סתיו. כל כך עצוב לי שהיא לא רואה באיזה תהום היא נמצאת. אוף, חבל שלא תמיד אפשר להאיר את העיניים לאנשים. כנראה שכל אחד צריך לעבור זאת על בשרו... טוב, תכתבי אם יהיה לך זמן. אני בעבודה עד מאוחר, כרגיל. המפלט שלי משגעון :-)

עדיין יש החושבים שמדובר בפורום צא"ט

פסיכיאטר יועץ יקר. אולי תחליטו כבר ? הענין הזה עלה לדיון כבר 100 פעמים בערך. הרעיון הוא לא פורום צ'אט, הרעיון הוא לשתף בקשיים, בהתמודדות ובדרך לא פשוטה שכל אחד מהגולשים בפורום הזה עובר, ובינהם אני, כדי לעזור להתגבר על הקשיים. כבר נכתב כאן בעבר, שזו אחת ממטרות הפורום, שניתן ללמוד הרבה יותר לפעמים מנסיון של אדם אחר שעבר דבר דומה מאשר מעצה מקצועית, ולפעמים דווקא השילוב בין השניים הוא היעיל ביותר. בכל מקרה, תגבשו דעה לגבי איזה צביון אתם רוצים שיהיה לפורום, וכשתחליטו, תודיעו לגולשים וגם לי. אני באופן אישי יצאתי מבולבלת לגמרי מכל הענין, קודם אומרים שרוצים שנכתוב ושזה חלק מהמטרות לשתף ולהתחלק בקשיים ובבעיות, ואחר כך תוקפים, אז באמת רק תחליטו כבר ותפרסמו הודעה רשמית בענין, ותעזבו אותי בשקט. אני מבטיחה לכבד כל החלטה שלכם, רק שהיא תהיה מקובלת על כולכם ושכל היועצים יעמדו מאחריה ויאמרו את אותה דעה, ולא שאחד יאמר תכתבו, והשני מיד אחר כך יתקוף בעוקצנות, שבעיני היא לא מכובדת, ויכולה להפיל אנשים שמתמודדים עם חיים בכלל לא קלים, שמנסים לעמוד על שתי רגליים יציבות, בתוך כל הבלגן, ולנסות להתחיל לעשות סדר בחייהם. הודעה כמו שלך, יכולה להפיל אותי עמוק חזרה ל"ביצה מסריחה" של דיכאון, יאוש וחוסר תקוה, שרק יצאתי ממנה בקשיים רבים, אז קצת רגישות בבקשה, בייחוד בפורום הזה. אביב.

והאמת היא שבאמת חיכיתי לזה, להערה הזו, היא באמת התעכבה קצת יותר מדי הפעם, אבל הדברים כבר התחילו להסתדר, אז צפוי שתבוא איזה סטירת לחי, כמה טוב כבר יכול להיות ? בכל מקרה אני לא מבינה למה אני לוקחת את זה כל כך קשה, אולי ציפיתי דווקא מאנשים מקצועיים בתחום לקצת יותר רגישות.

אני לא חושבת שמדובר בצ'אט, אני רק חשבתי שמדובר בפורום בו אני יכולה לשתף אנשים בבעיות שלי ובקשיים שאני עוברת, לנסות ולעזור לאנשים שעוברים קשיים דומים, או דברים שהתגברתי עליהם. זה לא קל להפתח , אפילו כאן, בשם בדוי. ההודעה שלך העליבה אותי מאוד. אין לך מושג כמה זה קל לפגוע בבן אדם, שאחד מהדברים שמחזיקים אותו ועוזרים לו להעביר את היום זה הפורום.

האמן לי אני פשוט לא יודע מה מפריע לך כל פעם. זכור לי את מריבותייך בתחילת הפורום וכעונש הורידו את שמך מפסיכיאטר מוסמך ליועץ בלבד אז עשה אתה את עבודתך החשובה ותן לפורום לזרום כמו שהוא.הסתכל בפורומים אחרים ואז חזור לכאן וראה כמה שוקק חיים פורום זה..ואוליי גם בזכותך כי התנהגת כיאות מאשר הפעם הראשונה. לכן כרגע אני קורא לך לסדר ומאד מקווה שזו לך מעידה. ואל תשכח שהתואר שלך מחייב. תסתכל על היועצים האחרים מסביבך אייך הם עונים בנועם אז שוב דורש אני ממך אל תחזור לסורך..אחרת הפורום ייסגר רק בגללך. היום לא אפנה ליוסי מנהל הפורומים אבל במידה ותחזור לסורך..לא תהיה לי הבריירה ופשוט נשעה אותך...וראה זו כביקורת בונה.. דניאל

היי לולה, נכון את צודקת, נתתי הרבה לאחרים בשבת, אבל אני בסדר, מחוזקת מתמיד, זה עושה טוב כשנותנים כוח לאחרים, שיודעים לקחת אותו, ולעשות איתו משהוא חיובי, אותי זה מחזק. הריקנות והחולשה בדרך כלל באים כשאתה נותן והאחר לא יודע לקחת, אז אני בדרך כלל נשארת מחוסרת כוחות. כשלא רואים אותי בתוך כל התהליך, כששקועים בעצמך כל כך שלא רואים את האחר בכלל, אבל האנשים להם נתתי קצת בשבת, ראו אותי ושמו לב שאני בצד השני, אז לא היתה לי בעיה עם זה בכלל. כן, המקרה של סתיו עצוב, וסתיו אם את קוראת, אני מרשה לעצמי לכתוב, כי כתבתי את זה גם לך ישירות, חבל שהיא נאטמת, חבל שהיא לא פותחת דלת, וחבל שהיא לא נותנת שיעזרו לה, ניסיתי, אבל אני מוותרת, יש מקרים בהם אני מרימה ידיים ונסוגה, כי אני יודעת שחבל על הכוחות שלי, שאני צריכה אותם גם לעצמי. מקווה שאת נהנית בעבודה. את יכולה גם לספר מה קורה איתך, אני "אטפל" בענין יועץ הפורום והערתו העוקצנית. אביב.

הי אביב, תודה על תגובתך ליועץ, ההערה שלו היתה ממש פוגעת. עד שהרגשתי שאני יכולה לשתף אחרים במה שקורה לי, אז פתאום סוגרים את הדלת. זה די הוריד לי את הביטחון... אני עדיין בעבודה, נראה לי הגיע הזמן ללכת הביתה. לפעמים קשה לי לחזור לשם, אפילו שיש שם בן אדם שאוהב אותי כל כך. קשה לי להסביר את הפחד הזה מלחזור הביתה. לפעמים אני סתם נשארת בעבודה עד מאוחר, כדי לבוא הביתה ולהשפך מול הטלוויזיה. פעם זה לא היה ככה. מפריע לי שלפעמים אני כל כך נאטמת שאפילו את האהבה קשה לי להרגיש. מחר יש לי פסיכולוגית. אני כבר מחכה לזה, קצת לפתוח את המחסומים... איך הולך הטיפול שלך? אותי מפחיד הקטע שאזדקק לזה כל החיים. זה כבר נהפך להרגל. פעם בשבוע - יש לי עם מי לדבר. אבל מתי מפסיקים? מתי יודעים שזה הסוף? כנ"ל עם הכדורים. וזה אפילו עוד יותר לא ברור. טוב, זה סתם ככה הרהורים... נראה לי לקחתי קצת קשה מדי את ההערה שלו.... טוב, לפני שאתחיל לבכות כאן מול מסך, אפרוש בשיא :-) בי, ערב טוב לך ואשמח לשמוע ממך!