יותר מידי

כל כך כואב, רק שיעלם הגוף וייפסק. עוד רגע והוא מבקע אותי מבפנים. שיפסיק ויעלם ואפסיק ואעלם. יותר מידי.

יש טלפתיה באויר...? גם עלי עובר היום יום נורא שכזה. עם מחשבות על הגוף שעומד להתבקע מהעומס. באמת יותר מידי. איתך שריל

נעמה הי אני קוראת אותך ונעצבת בשבילך, לאחרונה הוזכרו פה הגלים.. אני מאוד אוהבת את הגלים, הם תמיד נותנים את התחושה של התנועתיות,שדברים אינם עומדים במקום, שדברים עוברים ,חולפים, כן, גם הכאבים. (גם אם הם לא מתנפצים..) תני לעצמך קצת זמן..

זוכרת?... גלישה על גלים...? שאלת אותי אם זה עובד... כשאני עמוק בתהום, בחושך של המצולות, וכבר שקט שם כי הגלים המתנפצים כבר ניפצו אותי...ואני שרועה על הקרקעית, לצד שלדי אניות טרופות... רק המיה עמומה של הסער חודרת להכרתי המעורפלת ממים מלוחים... מדמעות... הרבה זמן לא גלשתי, אך אני זוכרת בזיכרון עמום, כי פעם מזמן היו לי ניסיונות שכאלה, לא ממש לבד, בעזרת מישהו/י, סוג של מדריך/ה גלישה. נעמה יקירה, איתך, כואבת שכואב לך כל כך, רוצה לתת לך...שירגיע, אנימה

תודה שריל, שחלקת. ותודה ירדן, ששלחת תקווה. ותודה אנימה, על ההזמנה לעמידה בטוחה על קרש רעוע. ותודה אודי, שניסית להבין. אבל זה כאב בזוי, שלא ראוי לספר אותו. שהיעלמות או השמדה אלימה הם ההתייחסות ההולמת אליו. והוא אני, אז אליי. ואני זוכרת איך ההשחתה מקלה, ובזה לעצמי שפתאום שומרת על הגוף, הגוש המיותר והמכאיב. חלשה ולא ראוייה, דוחה וביזיונית.

לא יודעת לתת מילים לתחושות... כואב לי לקרוא אותך כותבת בוז ושנאה כל כך עוצמתיים כלפייך. מעיזה להציע: אם תנסי להתבונן מבחוץ, כעל אדם זר, עליך, על גופך, - אולי תוכלי למצוא מעט חמלה....? איתך אנימה

... יותר מידי מהמשהו הזה, המתאכזר הדומיננטי הזה שתופס את המקום ולא נותן לך להיות את. מצפה שתוציאי את האגרסיות עליך עצמך, מכה שכמותו. אז שהוא ייעלם ויעוף לכל הרוחות. שהוא. ושאת, את, החמודה, תישארי. את. נעמה. סוריקטה