תחושת אי נוחות

עושים לי פנסיה מהעבודה עכשיו ואני צריכה לעבור חיתום רפואי בגלל ההכרת אי כושר מביטוח לאומי שכנראה מצריך התאמת פוליסה מבחינת הסוכנת של הביטוח.. מרגישה אי נעימות לשתף במידע 'הרפואי' הזה.. אבל החלטתי להיות גלויה כי ככלל לא נוח לי עם הסתרות. מקווה שלא יקרה שאיכשהו המעסיקה שלי תגלה מזה שיש לי בולימיה או משהו.. לא נעים. אלה מסוג החששות שאנשים עם התפתחות לינארית אינטגרטיבית בלי משברים ו'הכרות נפשיות' למיניהן לעולם לא יטריחו את עצמם במחשבה על זה- החשש מסטיגמה. בשבילי כל השטויות האלה הן 'מילים על נייר'...לא מי שאני. אגב, חשבתי אולי ללכת לטיפול בבולימיה אבל לא מאמינה שזה מסוג הדברים ששינוי מגיע מסיוע חיצוני אלא רק התמודדות עצמאית. הבעיה שהסימפטום הזה יותר מדי עוזר במעברים בין בית לחוץ לווסת את עצמי..מספק חוויה של פורקן והתאפסות.. כל יום מחליטה מחדש עם לבחור בטקס של זלילה-הקאה או לוותר על זה. יש ימים שזה לא קורה. לכן לא נראה לי שהמצב חמור. הוא פשוט כרוני. זה סימפטום שמלווה אותי כבר מעל 10 שנים. אבל פסיכולוגית זה גורם לכך שיש פן שלם של הסתרה בקיום שלי, מפצל אותי. למשל אנשים שמעשנים לא מוצאים את עצמם מתביישים בזה ומסתירים את זה. אבל משום מה הפרעות אכילה נחשב הרבה יותר סוטה ומגעיל. נראה זנ סוג של התנהגות תמכרותית להפחתת לחץ פנימי בדיוק כמו עישון.. רק מביש הרבה יותר כנראה.

לי באופן אישי, הדיבור הישיר והכנה על ההתמודדות הלא פשוטה והאמיצה שלך עם הפרעת האכילה דוקא מעוררת הרבה הערכה. שריל