לאליאן היקרה

בוקר טוב, אני מקווה שהבוקר הזה באמת טוב עבורך, לפעמים הבוקר אחרי הבכי קל יותר, אבל לפעמים גם לא. אם הוא טוב יותר עבורך, אני שמחה, סימן שהדברים יצאו קצת החוצה, השתחררו קצת דרך הדמעות, "התבשלו" וקיבלו צורה קצת בלילה, אם לא זה יבוא במהלך היום או הימים הקרובים אני מקווה, שתתחילי להרגיש קצת את ההקלה, ואת כוחותיך חוזרים אליך. בכל מקרה, אני פה בשבילך, לטוב או לרע, ואשמח לדעת איך את מרגישה. יצא לך לשמוע את השיר שהפזמון שלו הולך ככה ? "כמה זמן אני מחכה שיבואו ימים טובים ?" - אם כן ואם לא, אז יבואו ימים טובים, בענין הזה אין בכלל שאלה, זה בטוח, הדבר היחידי שנשאר פתוח הוא רק כמה זמן זה יקח, ולי יש סבלנות, אני אחכה איתך כאן, עד שהם יגיעו, לתמוך ולעודד, ואני יודעת שגם לך יש את היכולת לראות אותם, את הימים הטובים, שמצפים לך בקצה הדרך. יכול להיות שאני חוזרת על עצמי קצת, אבל את בדרך הנכונה, נכון, היא לא קלה ולא פשוטה, בדרך כלל היא זורמת, אבל יש מכשולים - הרים שצריך לעבור, וימים שצריך לחצות, אבל את לא עוברת אותה לבד, חוץ ממני יש כאן "סוללה" של אנשים מאחורייך - רחל, טלי, רוית ועוד, ואם כולנו כאן לחזק את ידייך בהליכתך במנהרה הארוכה הזו, בטוח את יכולה לראות את האור שבסופה, וגם להגיע אליו. אני יוצאת לעבודה, אבל היה חשוב לי לכתוב לך לפני כן, ולאחל לך יום מקסים ושבוע טוב. לא בטוח שאני אוכל להיכנס במהלך היום, אבל אני אהיה כאן בערב בוודאות, ואשמח לשמוע ממך. אני שולחת לך בלון צבעוני, מלא אויר וכוחות להתחיל עוד יום ועוד שבוע, מקווה שתפסת, ובנוסף בונוס קטן קשור לחוט הבלון - חיוך גדול וחיבוק חזק, למרות שבסתר ליבי אני יודעת שזה קצת מיותר, את לא כל כך צריכה את כל אלה ממני, את חזקה מספיק גם בלעדיהם. שיהיה באמת יום מקסים ושבוע קל ככל האפשר, אביב.

אביב, וואלה, את משאירה אותי חסרת מילים... אף פעם לא קיבלתי כל כך הרבה חיזוקים. לא בכמות ובטח לא באיכות כזו. אני מנסה לחשוב מה עשיתי או אמרתי שמגיע לי את כל הטוב הזה. יש לי בעיה בלבטא רגשות במיוחד כעס תסכול או בכי... ואחרי כל הצפה אני כמו נמצאת על ענן כזה שמרחף ומתנתק ומסוחרר... אף פעם לא אמרתי לאף אחד שאני חלשה. ותמיד הייתי זו החזקה שעוזרת לכולם. ותמיד מחייכת. כל האנשים והחברות שמסביבי אמרו לי "להוריד את הכובע בפנייך" כל הכבוד,היינו רוצות להיות כמוך ועוד ועוד... אבל אף פעם לא שאלו אותי מה באמת אני מרגישה או חושבת. אף פעם לא ניסו להתעמק ברגשות שלי. את יודעת ,הכל שיטחי כזה... ואת יודעת מה ? הדברים שאני כותבת לך עכשיו ,אפילו למטפל שלי לא אמרתי. אומנם הוא "עלה " על הדברים והסכמתי איתו אבל זה לא יצא ממני... אני נזכרת בך שאמרת שאת לא "סותמת" את הפה. אני מזכירה לך מישהי ? ואני מרגישה יותר טוב, אבל שוב,עליות וירידות... אנסה להיכנס גם בערב ונדבר.. ביי ויום נעים. ,

היי אליאן, עכשיו קצת קשה לי לענות לך בגלל הודעתו של יועץ הפורום היקר, אבל אני אנסה להתעלם ממנה ולעשות את זה בכל זאת. מה עשית ומה אמרת ? היית עצמך וזה מספיק, זה הכי טוב שאפשר, כדי שאני ארצה להיות כאן בשבילך. אם אני מכירה מישהו כזה ? אני, אף אחד מהמשפחה הקרובה לי בדרך כלל לא יודע מה עובר עלי, אני גיבורה גדולה כאן בפורום דרך המסך והשם הבדוי, ובטיפול כי אני מרגישה מספיק בטוחה, אבל בחוץ ? אני הכי חזקה בעולם, הכי שורדת, ועוד מעודדת אחרים. והאמת היא שזה דווקא נראה לי בסדר, אנחנו מתאימים את עצמנו לסיטואציות החיים, אף אחד לא יכול ללכת בכל מקום ולצעוק כל מה שעובר עליו, ולשתף את כולם בדיכאון ובקשיים, אז יש מקומות בהם אנחנו מרשים לעצמנו לשתף ולהתחלק יותר, והמקום הזה הוא בינהם, כי הוא מאוד בטוח ומוגן, וזה לגיטימי. לפחות היה בטוח ומוגן, עד שמר פסיכיאטר יועץ נכנס וקלקל את האוירה. :-( אביב.