'פלאשבק' מתון

היום בעבודה ישבתי וקרה משהו שקרה לי פעמים רבות בעבר, פתאום משהו בתוכי התחיל לסעור בכעס, מן קול הזדעקות פנימי, כי הסתכלתי מסביב וחשבתי לעצמי איך אני החוליה הזוטרה במערכת פה, מרויחה מינימום, יש מעליי אחראית ומאליה הבוסית שמעסיקה את כולם ולמעשה מממשת את החזון של עצמה ואנחנו 'הפועלים'.. ואיכשהו תמיד צרה עיני בכושר התפקוד הגבוה של אנשים לא מעוכבים.. הם פשוט מדברים את עצמם ורצונם, מפנים אנרגיות לתקשר ולקדם ולהתקדם.. אמנם אני אוהבת את תחום העבודה שלי כי הוא נותן לי נחת..אבל דווקא בגלל שאני כ"כ זקוקה לנחת הזאת כל הזמן ובלי יותר מדי חיכוכים וגירויים מאנשים זה סוג של נקודת חולשה אישיותית שלי ואז אני נזכרת ב'עבדתי קשה' שמטפלים נוהגים לומר בטון מתנשא וזה עצבן, מעצבן מאוד, ונזכרתי בה שוב וכמה שהרגשתי מושפלת שם נוכח פערים ורציתי לזעוק שוב.. אבל היא הייתה פסיכולוגית גרועה להחריד. מאז פגשתי מטפלים שההתייחסויות שלהם לא היו כאלה אטומות וצבועות.. כולל ממך אודי . אז משהו בי נאות להתאפס קצת מהסערה. אגב, סמסטר שעבר אפילו נירשמתי לאוניברסיטה הפתוחה וניסיתי להתמודד עם קורס אחד מסכן והצלחתי להוציא ציון ראוי.. נראה לי אני אנסה להתמודד ככה עם עוד דברים תפקודיים שקשים לי וגורמים לי להמנע .אני לא מתכוונת לוותר.

צריך להשקיע מאמצים בשביל להגיע למשהו רק שיש כאלה שקשה להם יותר לתפקד, שלא מובן מאליו, אפילו לא היכולת לאכול מסודר. וקשה להרים את עצמך לבצע דברים ותמיד צריך לגייס 'אקסטרה ניתוח שכלי' לפני כל התמודדות ואין הרבה ספונטניות... למדתי 'פסיכולוגיה התפתחותית'.