חבל שבאתי הביתה

הגעתי רק לפני חמש דקות וכבר בוכה. חבל! כבר היה עדיף להיות לבד בכל החג, איזה סיוט לא רוצה לחשוב על מה יהיה. וחבל שההורים שלי לא טרחו ליידע אותי שקיבלתי מכתב מביטוח לאומי שדורשים ממני פתאום כסף על משהו שלא קיבלתי בכלל ועבר התאריך..

אני עומדת להשתגע! כ"כ רע לי כאן. מהבוקר אני בוכה בהפסקות, אפילו לא יודעת למה. ההורים שלי מעלים לי את הסעיף, חבל שאני כאן. אין לי מושג איך אני הולכת לשרוד כאן, ז"א אני לא הולכת. שיתחיל כבר כדי שזה יוכל להיגמר. וכולם מדברים על חג ועל השנה החדשה, ואני? בכלל לא מצליחה לחשוב על זה, ואפילו קניתי בגד חדש אבל ממש אין לי חשק ובשביל מי לשמוח ולהשקיע. רוצה לצרוח, שכולם ישמעו.