ביזוי כבוד האדם בקליניקות? כן

שמטופלים בכלל לא מבינים מה זה טיפול פסיכולוגי ואנשי מקצוע לא טורחים להסביר. נזכרת כמו בפלאשבק בחוויות מהטיפול ההוא שהחלק הילדי שבי זעק 'זה שיש לי צרכים זאת לא סיבה להשפיל אותי עם הכללים שלך!' או 'רק רציתי דברים טובים אני לא מבינה את הגבולות שלך שאנסת על הנפש שלי' וכיום למדתי בכוחות עצמי על מהו שחזור, כפיית החזרה, יכולה לראות גם בהתנהגות של אמא שלי מה גרם לי לפתח כאלה רשמים , אשה מפגרת שהולידה ילדים ומתנהגת כאילו היא עושה טובה שמעניקה להם יחס ותשומת לב ומתי שלא מתאים לה 'נובחת' ומתנכרת שיעזבו אותה בשקט ושכל דבר אחר יותר חשוב מהתשומת לב שאני כבת שלה מצפה ומעיקה עליה עם זה כביכול. אבל היא מתסכלת בכזאת אטימות מתנכרת. כאילו אומרת 'אל תשגעי אותי עכשיו. אל תמצצי לי את הדם תוציאי לי את הנשמה עכשיו עם הדיבורים שלך. הקשבתי מספיק אני רוצה לראות טלויזיה לקרוא ספר לעבוד במטבח כל דבר אחר תעזבי אותי עכשיו. לכי לכי . זהו! אף פעם לא יכלה לתסכל נורמלי עם רוך וסבלנות, עם אהבה כלשהי, תמיד הפכה אותי שם ליצור עלוקה שלא רואה אותה, את העייפות והמיאוס שלה והתייחסה כאילו אני ארורה. היא בעצמה ארורה ומטומטמת.. נובחת ומתנכרת עם טון קר והבעות פנים חמוצות ויחס 'עויין'... אז אולי זה השחזור? שגם בטיפול התסכולים נדמו אכזריים ומתנכרים.. אבל הכי גרוע שבכלל לא הבנתי מה זה טיפול בעצם. היה אפשר לכבד אותי ולהסביר לי! במקום זה צרבה בי אמירות מתנשאות כמו 'עבדתי קשה' מתי שהייתי צרת עין בהישגיה ומעמדה הסוציואקונומי.עם כל הכבוד ל'עבודה הקשה' שלה היא מעולם לא התמודדה עם קשיים נפשיים וחרדות ומשבר זהות התפתחותי כמו שפקדו אותי אז שתזדיין גם היא. למה להיות צבועים?? למה להגיד 'עבדתי קשה' במקום להודות שיש פערי מזל בחיים. זה לא שויתרתי. אני עדיין מנסה. לא מרשה שישברו אותי אבל הקצב שלי הוא בברור איטי ומסורבל יותר. לצערי. אני לא ארשה שישברו אותי :/ שיקחו לי התקווה. יגידו לי להשלים. לא רוצה להשלים. רוצה שגם לי יהיה בעתיד מה שכרגע אין. משמעות זהות יעוד מזל מימוש וכ'.. מנסה לעבוד על עצמי. זה קשה. גם הבולימיה המסריחה, הדחיית סיפוקים. להציב גבולות, הכל קשה.

די!די!די! מספיק עם ההתבטאות האלימה הזו. אין ספק שהיו בחייך חוויות קשות ומתסכלות.אגלה לך סוד-גם להרבה אנשים אחרים,גם לרוב האנשים שכותבים פה וגם בודאי להרבה מטפלים. גם בטיפול חלקנו עברנו קשיים ותיסכולים. אבל-וזה אבל גדול, מותר גם למי שסבל לגלות מעט חמלה,להתבטא בצורה אנושית כלפי אנשים אחרים. הדרך שלך מאיימת פה על אנשים רבים ומרחיקה אותם מן הפורום. ובעיקר-זו דרך ללא מוצא,שלא תביא לך כל נחמה או פתרון. נסי לראות גם במי שעומד מולך או קורא אותך אדם, גם אם אדם שטועה לפעמים, ותגלי שלא כולם ארורים ועוד כל מיני כינויים מכוערים ואלימים שכאלו.מאחלת לך שלווה וחמלה שירה

לא רשמתי בשום מקום ש'כולם ארורים'. ומי שיש לו בעיה עם צורת ההתבטאות שלי מוזמן לא לקרוא אותי בכלל. באמת. אני רושמת תחת הכינוי 'מימה' . אפשר לא להכנס. אף אחד לא מכריח כאן. וה'סוד' שאת מגלה לי שגם לאנשים אחרים היו קשיים וסבל זה לא 'סוד' בשבילי. ומבחינתי זה מראה גם על זלזול באינטיליגנציה שלי. למה את חושבת שאני לא מודעת לזה שגם אחרים סבלו/סובלים?? אני כנראה באמת מצטיירת בעיני רוחך כבן אדם אטום ומפגר ברמות. רק מה? שבד"כ כל אדם קרוב לכאבו וסבלו וכעסו הפרטיים, ככה זה! ביתר שאת ברגעים מסויימים. וטענת שהדרך שלי מאיימת על אנשים אחרים פה? מה זה 'הדרך' שלי? זאת לא שום 'דרך'. את הדרך שלי אני עושה בחיים עצמם כשמנסה להתמודד איתם ותאמיני לי שאני אדם מאוד נחמד וחביב ואדיב לאנשים באופן כללי. כאן זה סתם לפרוק ולבטא רגעים/פלשבקים של כאב וכעס כי מה לעשות שזה קיים בתוכי. אני לא מאיימת על אף אחד בכלום!'מרחיקה אנשים מהפורום'. איזו הסחפות, אפשר לחשוב תקפתי פה אנשים באופן אישי. תתאפסו על עצמכם. והביקורת שלי בנוגע לכך שזה לא מכבד לטפל בבני אדם בלי להסביר להם מה זה טיפול בעינה נשארת.