רע !!! פסיכולוגית מסריחה עשתה לי נזקים!

אודי. שהייתי בטיפול עשיתי אידיאליזציה למטפלת. עשיתי אידיאליזציה לפסיכולוגים. עשיתי אידיאליזציה למקצוע הזה. חשבתי שאתם מומחים למשהו, רציתי גם להרגיש חלק 'מקבוצה נבחרת' של אנשים שכאילו מבינים יותר מאחרים... אבא שלי שיפץ את החדר שלי לשעבר ורוקן את הארונות מכל הספרים, עכשיו התחלתי לסדר ואני רואה כמה ספרים יש לי... כ"כ הרבה ספרי פסיכולוגיה . גם ערימות של חוברות שצילמתי מהמטפלת לשעבר וקראתי בשקיקה. הבעיה הייתה שעד לשחזור הטראומטי שלי עצמי בטיפול בכלל לא הבנתי מה אני קוראת שם. זה היה יותר כאילו עשיתי תנועות שדומות לשלה. רציתי להרגיש מחכימה גם ומעמיקה, ללמוד.. עשיתי תנועות של חכמים ולומדים, קניתי בכפייתות ספרים וקראתי והרגשתי מנטאלית בעלת יעוד וכאילו מחכימה, עד שהתחיל השחזור הטראומטי הנוראי ההוא בטיפול בעקבות ההתעקשות שלה לתסכל אותי והחוויה האיומה הזאת בטח לא ציפיתי ואז באימת החוסר פשר דרשתי ממנה תשובות שתסביר מה קורה לי. היא אמרה שאין לה תשובות לתת לי. זעקתי לעזרה והתחננתי לפשר. כלום. לא קיבלתי ממנה שום דבר, שום מענה שיישב את הנפש שלי שהתערערה שם. ואני רואה עכשיו את כל ערמות הספרים האלה, עשרות רבות של ספרים, עשרות אלפי שקלים נשפכו שם .. רציתי ידע והבנה ואני מרגישה בחילה קשה בזמן שמסדרת אותם חזרה על המדף כי מבינה שאין בתוכם שום תשובות בשבילי ושום ידע ובטח שלא 'נשגב' או 'מיוחד במינו' . ואני מרגישה שזה כמו בית קברות של העבר - הספרים האלה- משהו שחלמתי ושאפתי וחייתי פעם , מן אשליה שהייתי רוצה להיות חלק מ-, להשתייך, להתקבל... ואני מבינה את זה עכשיו ונהיה לי רע ועצוב . והפסיכולוגית בכלל לא דיברה איתי על שום דבר מכל זה. היא רק ניצלה את האידיאליזציה שלי כדי להגיד לי ללכת לעבוד. אני לא מבינה . אני לא מבינה מה הלך שם בטיפול ההוא. כאילו העבירו את הראש שלי טרור מבלבל. מה אני אמורה לעשות עם כל הספרים האלה עכשיו??? לזרוק הכל? לתרום? למכור במחיר מוזל לאנשי מקצוע בראשית דרכם?? תשובות אין שם בשבילי. אין שם כלום. רבבות מילים על נייר, תיאוריות, פרשנויות, תיאורי מקרים למיניהם, אבל אין שם כלום שבעצם באמת מועיל לחוויות שלי, לחושים שלי, למשמעות הנעדרת של החיים שלי, כמו בית קברות זה מרגיש. ספרים שקניתי מתוך כזאת תקווה אשלייתית מרגישים כמו שרידים בבית קברות של העבר של החיים שלי וטיפול מאכזב ומכאיב ומכעיס וממרר נפש שהתפכחתי ממנו בכאב ... מה אני אמורה לעשות עם כל זה? כל מה שמקיף אותי ומתו להם המשמעויות שהענקתי להם פעם? אין פשר עכשיו. אין פשר לכלום. כואב לי בנשמה. שמישהו יעזור כבר. עזרה מועילה. כ"כ נמאס לי. איפה ההתלהבות ואמונה ורצון להשתייך שהיה לי פעם? למה הכל נהיה ציני ועצוב ומר?

אתה לא חושב שהפסיכולוגית הייתה אמורה להסביר לי את זה? אני שואלת ברצינות. אם היא ראתה שאני מחפשת תשובות בספרים מדוע היא לא כיוונה אותי להתמקד נכון- בחוויה, ובעצם הזניחה והפקירה את הנפש שלי שם ואיפשרה את האשלייה הזאת שהתנפצה ככה??