אודי פעם ראשונה ש..

שהתחלתי קשר ששואף להיות נורמלי , עם מישהו בגילי. לא עוד משיכה לדמויות הוריות באופן לא מודע. אני אמורה ללמוד לגלות עכשיו איך להיות פרטנרית לאדם נוסף.. ואנחנו מגששים, רק שזה ממש מפחיד אותי לפעמים, הקרבה, הלא מוכר, האי וודאות הזאת של לתפקד על בסיס של 'תיאום ביחד' במקום להשאר רק לבד היכן שיש לי שליטה בעולמי ולא מגיע שום דבר מטלטל ולא צפוי מבחוץ שמצריך הסתגלות והתחשבות מעיקה וכ'. הפחד הקיומי שלי הוא שלא יפלשו לי להוויה, ירוקנו מעצמי ואהפוך צל שחי בשביל אחרים. לא חושבת שזה יקרה שוב, אני אשמור עלי, אבל בלי להכחיש את האחר, להדחיק אותו, לרוקן אותו מתוכי, משהו כזה, לא??..... האמת שאני משתפת אותו במה שמרגישה ביחס לקשר המתהווה.. הוא לא בורח, נראה שהוא לא רוצה לברוח אפילו אחרי שסיפרתי לו על עצמי וכל הבעיות והקשיים שהיו הרקע ממנו אני מגיעה. הוא דווקא מאותת שהיה מעוניין להשאר... יש בינינו מן משיכה ברמה עמוקה כזאת שקשה להסביר, כאילו זה יותר חזק ממה שהשכל או אפילו הפחד נוטים לשדר בתורם.. רציתי לברוח ממנו שלשום. הוא התקשר ונבהלתי שראיתי את השם שלו על הצג. לא עניתי. נכנסתי למיטה ובכיתי :/ אבל אתמול נפגשנו כמה חברים וגם הוא היה שם, ושוב הרגשתי חיבור מוזר כזה בנינו.. כאילו בלי מילים. כאילו אנחנו לא צריכים מילים בשביל להרגיש 'ביחד'.... אתה מבין את זה אודי? האם לדעתך אלה חדשות חיוביות? האמת שלי זה מרגיש כאילו שכן. אבל גם מאוד גורם לי לחששות כי ההמשך לא נודע.............. אי ודאות זה דבר שקשה לעכל, לא ככה אודי?