מצבי תודעה - שאלון

מילאתי את השאלון אודי :)..אבל צריך לקחת בחשבון שאני בטיפול כבר שלוש וחצי שנים :) אני חושבת שזה משנה את התמונה לא כן? אז אם תראה שמישהו מילא היום תדע שזו אני .. הייתי מוסיפה האם אתה מטופל כרגע חחחח, החלומות מאוד קשורים לטיפול לדעתי, תקן אותי אם אני טועה מיכל

הי אודי, ילדות, צבעים, ריחות, חלומות... מתהלך לך בג'ונגל הקסום והפראי של התודעה, איזה כיף לך :-)

אודי הי, .... ... הממ.. נפגעתי ממך.מאוד.מאוד.. בחמישי שעבר בקשתי ממך קצת דלק חיים ..והרגשתי שמה שקיבלתי זה קצת ביקורת..בקשתי בהמשך שייעשה תיקון..היה לי קשה לבקש ממך שוב קצת דלק חיים ..ולכן ביקשתי בדרך עקיפה בתגובה שכותרתה ספליט.. ענית אך שוב הרגשתי קצת עינוי.. לא כתבתי לך מאז מאומה... חשבתי שלא אשלח שוב הודעה בפורום. כשראיתי את הזמנתך לגבי השאלון,הסתקרנתי,פתחתי את הקישור וכמובן עניתי ..כן, הסתקרנתי.. ו..כן..אני אוהבת מאוד לצפות בצורות המשתנות של העננים בשמים.. ואולי צורות העננים שצפיתי השבוע בפורום גם ישנו צורה ??? במבי.

מקווה שיקרה משהו ועוצמות הברקים והרעמים שקיימים אצלי השבוע ג"כ ישתנו מעט.. ואולי גם יפציעו להם שוב מעט קרני שמש חמימות, מלטפות ???

אודי, ועוד משהו קטן.. אתה בודק בשאלון את הקשר בין החיבור לאונה הימנית (חיבור, עוצמה משהו שקשור באונה הימנית שבה נמצא הדמיון, החלק האומנותי וכו') לחלימה ולשליטה בתכני חלימה ? כאשר השערתך היא :שתמצא קורלציה גבוהה בין חיבור לאונה הימנית ,חלימה מוגברת ושליטה בתכני החלום.. (משהו כזה...)? אודי, תשתף אותנו ,טוב ? במבי.

אודי, עניתי... זה ממש מעניין.. ומאד "התחברתי" להרבה ממנו... ואגב- הבחור... שוחחנו. באמצעות האינטרנט.( לא משנה איך-אבל בכתב. אני חוששת לחשוף יותר מידי פרטים כאן). אני לא יודעת מה אני רוצה. והאם בכלל שווה להתאמץ. הוא רוצה. מאוהב. אבל אם הוא ככה מאוהב כפי שאומר-אז מדוע נפרד בכל פעם מחדש בתקופה כה קצרה של 3 שבועות בערך? חוץ מזה שזה לא אמין לי כאילו... יש לי רג. אך אני לא בטוחה שהם "מספיקים". הם בטוח לא כמו שלו. זה בוודאות אני אומרת. אני נמשכת אליו. אך לא בטוחה שזה יותר מזה. לא בטוחה שיש בו עוד משהו עבורי... אבל שוב- אולי כן. אלא שבגלל שהוא כל כך לוחץ ורואה עצמו "מומחה זוגיות" שכזה, כי היו לו מערכות יחסים ארוכות שנים, ולי- לא. אף לא אחת.. ואני כבר באמצע שנות ה30 שלי.... וזה קשה לי. לפעמים לא בא לי עליו רק בגלל שאני מרגישה כמו חבל על צווארי. ומרגישה אשמה על כך שאני לא מרגישה כמוהו ולא יכולה לתת לו את מה שהוא צריך. או בעצם דורש ותובע!. אני צריכה זמן. צריכה לאט. צריכה להרגיש חופש. אפילו בביחד. והוא- לא מקבל את זה. כי הוא לא מבין את זה. הוא פשוט לא מסוגל להבין את זה כי הוא כל כך שונה ממני. הוא יודע בבירור מה הוא רוצה... ואני- לא. אודי, אתה חושב שזה בסדר אם אבקש מהפסיכולוגית שלי ( כן. ה"מחליפה"), לדבר איתו? או שאתה חושב שזה רעיון גרוע? הוא שאל... אמר שרוצה להבין אותי...

מעניין איך ככל שאת כותבת יותר, ברור יותר שהבחור הזה לא עזב אותך כי את נוראית, כפי שהרגשת. זהו לא כישלון שלך. מבין השורות זה נשמע כאילו זה נובע מההישג שלך לומר מה את צריכה ורוצה ומהיכולת שלך להעניק גם לזה מקום וחשיבות. האם היית רוצה שידבר עם הפסיכולוגית? או שהוא רוצה ? האם ייתכן וגם זה לוקח לך פינה שלך...?

הי... זה מסובך. בסה"כ הוא כן מתאמץ. אלא שאנחנו לא באותו מקום. ולא באותו הקצב. וזאת בעייה. הוא מרגיש רגשות שאני (עדיין) לא מרגישה. ולכן הוא חווה כל אמירת לא שלי על הצעה להיפגש, כדחייה. ואז מגיב בהתאם- כבחור שספג עוד "ברקס" , נפגע ונעלב. ואז- נפרד. לדעתה של הפסיכולוגית הוא "לוחץ לי על כל המקומות הכי כואבים שלי". אה- ודבר נוסף: אני חושבת שהוא קמצן. ואפילו דברנו על זה.. יצא ככה. הוא לא מחזר. במעשים. אלא במילים. וברצון תמידי להיות ביחד. כל הזמן מביע רגשות. אבל לי- זה לא מספיק... למשל, אם לא משלמים עלי שוב ושוב בבתי קפה( ואני לא מדברת על סכומים גבוהים),מתוך לתפיסתו- גישה "פמינסטית" או שהוא "לא רגיל" לחיזורים מסוג שכזה, אז בי- זה נורא פוגע. וגם מעורר בי דחייה. אני לא זקוקה לגבר שהוא "ספומט מהלך" , אבל לג'נטלמן- בהחלט כן. מה לעשות? אני כזאתי... ונמאס לי לחשוב בכל פעם שיושבים בבית קפה על מה להזמין וכמה, ואז לגלות ששוב מחלקים "חצי- חצי" בתשלום וגם במנות! ואני נשארת רעבה... זה בטח נשמע שיטחי. אך זה עמוק יותר. בטח מכפי שניתן לספר במסגרת הפורום. וג'נטלמן- הוא לא. והוא בנחלט מאד "מחושב" או "קמצן" נטו... ועדיין- אני מודעת לעובדה שלא קל איתי. שקשה לי לתת בהתחלה. שאני זהירה. ונותנת ב"מנות קטנות". וגם שהרגש אצלי מתפתח בהדרגה ולאט. אני לא מסוגלת להיפגש כל יום. וגם לא רוצה. אני זקוקה למרחק בין פגישות. בכדי להתגעגע או להבין ולעבד מה אני מרגישה... הוא- לא מבין את זה. כי אצלו הכל ברור. ופשוט. ואז הוא הופך תובעני. ודורש. ואז- נחווה אצלי כמלחיץ, ואפילו מאיים או אלים..( לא פיזית). ואגב- להתקרב פיזית- הרבה יותר קל לי מאשר להתקרב רגשית. הוא לא מבין למשל, מדוע סקס כן, ולישון יחד- עדיין לא... קשה לי איתו. וקשה לי בכלל. בכל מקרה, אחרי 3 שבועות( שבהם אין רגע דל, וכבר הוא נפרד ממני 3 פעמים!), אני לא מאוהבת. ולא רוצה להתחייב על כלום. ולאקוראת לו"בן זוג או חבר". והוא- כן. כן קורא לי ככה. אז הפערים ביננו עצומים.. ואגב- לגבי הפסיכולוגית- אני חשבתי על זה. וגם הוא. הוא שאל. ואני לא חשבתי שזה רעיון רע. אלא אולי אפילו טוב. דברתי איתה בזמנו על זה.. אבל מכיוון ששוב נפרדנו אז זה כבר לא היה רלוונטי יותר. עכשיו- זה שוב עלה על הפרק. וכרגע- לא ברור לי מה אנחנו בכלל. רק דיברנו בכתב. אפילו לא בטלפון. ולא נפגשנו. אני מרגישה שמבחינתו "פשוט חזרנו" או שהוא רוצה בזה... ואני? אני לא בטוחה שזה אכן כך מבחינתי. כמה אמון כבר יכול להיו בבחש"משתמש בפרידה כאיום" כל הזמן? הוא גם אפשהו מסכן בסה"כ. כי הוא החלטי ויודע מה הוא רוצה . אני זאת שלא יודעת... והוא מרגיש את זה. אז הוא בחוסר וודאות... לא יודעת.... מתה כבר שהיא תחזור מהחופשה... נראה... בטוח שאני לא חפה מטעויות. ובטוח שיש לי הרבה מה ללמוד על איך להיות בקשר זוגי. ואולי, לפני כל זה- להיות בטוחה במה אני רוצה...

הי אודי, מילאתי, שמחתי לתת משהו קטן גם לך על הזמן שאתה כאן עבורנו. מה החלום שלך אודי?...:) ועוד, אם במציאות אין לנו שליטה ויכולת לשנות, אז אולי לפחות בחלום...?

בהצלחה!