משהו לא בסדר אצלי

אני מאבדת את הפוקוס, נהיית עייפה, יוזמת איזה שיחה רהוטה וחדה יום אחד ולמחרת נסוגה והכל בתוכי מתקפל וכאילו שוכח את האני של אתמול. מגע עם אנשים נהיה לפתע גירוי מעיק.. אני אגיד את זה בשפה פסיכולוגיסטית "אין רצף נורמלי בחוויית העצמי שלי" חשש הכל מתפרק לי. לא מחזיק. אפילו לשלוט באוכל לא מצליח לי ואני נאבקת להתמודד עם החיים והכל מוזר. מרגיש כמו להלך על כרעי תרנגולת.כלום לא זורם בקלות. לקפוץ לתוך אקט בפתאומיות אחרי שנים של המנעות חרדתית מדברים אבל אז להבהל ולסגת ולחשוב איזה מוזר זה בטח נראה כלפי חוץ. מרגישה מוזר בהרגשה שלי כאילו טלטלו את המח ומסתובב לי כבר הראש מהכל, לא יודעת איך לעכל, להתמודד.. אין כח להתרכז, להתמקד .. אין פוקוס. מה יש לי??? וזאת תקופה שאני עובדת משרה חלקית ואפילו התחלתי קשר עם מישהו אחרי התכתבות ארוכה ומפגשים חברתיים חטופים שם נפגשנו, בסוף יצאנו ביחד, סיפרתי לו על עצמי, התנשקנו, עכשיו הוא מנסה להתקרב אבל משהו בי לא יודע איך להתמודד עם הקשר הזה, כבר בא לי לברוח . הוא יוצר קשר ואני מתחמקת. מה עושים? איך 'מנרמלים' אותי כדי שאוכל להתמודד?