הי אודי

כל פעם אתה מבקש ממני הסבר.. ואני מסבירה וכך עובר לו עוד שבוע.. ואתה מבקש הסבר על ההסבר.. אני לא יודעת יותר מזה.. להזכירך חיה-מתה.. מה לא מובן?..לכאורה חיה.. אבל רק לכאורה.. אבל בפנים מתה.. כי איבדתי את חיי..לא השגתי כלום..

הי מיקה, אני קוראת אותך וחושבת לי בעצב, על ילד קט, שאך זה רוכש את השפה והדיבור. הראש כבר יודע ומבין למה הוא מתכוון, אצלו זה מדויק וברור, אבל קצת חסרים לו כלים להעביר את המסר לצד השני. הוא מנסה כמיטב יכולתו באופן חוזר, הוא כבר צועק אפילו, כשאין זה מקדם למרבית הצער, אך נותר מתוסכל שוב, ושוב, ושוב. והכאב מייסר. אותו ילד מצפה לאיזה מבוגר גדול שינסה למצוא בשבילו מה הוא צריך. הוא אולי מחפש את המבוגר שיציע לו כל מיני רעיונות, אולי אחד מהם יתאים. תר אחר מי שיציע ולא יוותר גם אם תינתנה תשובות שליליות בזו אחר זו. כמה יהיה מאושר ותנוח דעתו באם יצליח להיות חיבור-קישור טוב ותהיה קליעה למטרה. הנה, הוא נעזר. אבל באיזשהו מקום הוא גם לומד עם גדילתו והרחבת עצמאותו, שייטב אם הוא עצמו יעשה במקביל מאמץ למצוא את הלינק בפנים. אנסה להציע מילים מעולמי. יש לי בסה"כ רעיון אחד קטנטן בהקשר לדברייך, ואני חושבת גם שמה שפתח לי פתח גדול יותר אלו גם מילותייך הנוספות בסוף הודעתך זו - המילים שמדברות על הישגים דלים כנראה מכפי שניתן היה לצפות שיהיו. אליהן מצטרף גם הדיבור של הרגשת הבלבול מציאות-חלום. אני רואה זאת כרמת חרדה גבוהה. מיקה יקרה, ואני אומרת גם לעצמי - מה שהשגת, מעט ככל שיהיה, הוא מה שיכולת מבחינת תעצומות הנפש עד הלום, וההשוואות, באם ישנן, שמציבות רף גבוה מידי, כנראה לא תורמות כאן ממש לבנייה. את משתמשת בביטוי 'איבדתי את חיי', ואני חושבת שאין זה מדויק. אולי התקלקלו הרבה שנים, אבל יש עוד. נכון, כנראה, שזה לא כמו פעם, לא ניתן להשיב את הגלגל לאחור וזמן חלף, ועדיין סביר שיש עוד כמה שנים קדימה, ולא חייבים להכניס גם אותן למעגל ההרס. הרשי לי להאמין שיש לנו עוד בחירה הנוגעת לעתיד, הגם שנהיה פחות פשוט עם השנים. אולי מעט ומאוחר טובים יותר מלא-כלום ומאום לתמיד? מכירה מעולמי את התחושה שלמרות שפיזית אני בחיים אני כאילו מרחפת מלמעלה כרוח וכך מתבוננת על העולם. זה קורה כי רב ההרס שם במציאות, רב מאד, ונורא מדכא לראות את עי-החורבות ממש בעיניים. כל-כך נורא שמנסים לעשות הכל כדי לא לגעת שם. לצערנו, זה לא כל-כך הולך כי בסוף מקבלים מכת מציאות, וגם התלות מזכירה את עצמה, ובגלל שפחות מוכנים אליה, כי "חיים מלמעלה" הערעור אז גדול מאד. חשבתי על כך שאולי יש כאן גם סוג של חיים כפולים – את מסתירה מעצמך את מה שכן עובד וחי, מעין עושה שקר בנפשך. מורכב. אולי משהו ממילותיי ידבר אלייך. בכל אופן, תשומת לב קטנה ממני. שלך בתקווה, סוריקטה

אמנם לא אלי הפנית את המילים הטובות, אבל הן דיברו גם אלי. מאד... אני מאמינה, שגם אם לא רוחות רפאים או "עיי-חורבות", לכל אחד יש בית קברות של כל מיני חלומות/רצונות/תקוות/בחירות... תודה על הדברים. הוי, כמה קשה ליישם...